הכשרת האברכים · פרק ז׳, כ״ו

עוד הרע פרעה להרע לישראל ולמרר את חייהם ושוב גזרה רעה חדשה גזר, תבן לא ינתן להם וכו׳ ושוב בנ״י מתמרמרים. כי י״ש שישר״ל מוכי״ם והאכזר הרשע עוד מוסיף להתאכזר ולהכות, ול״א ידע״ו כ״י הגאול״ה כב״ר התחיל״ה. ושוב הכה ד׳ את פרעה נגעים גדולים ובני ישראל מוסיפים להאמין בד׳ ולהשתוקק, להתקרב אליו, והנה הליל שמורים בא. הן עודם במצרים אבל לא עבדים ולא שברי רוח הם, את פסחיהם אוכלים, נעליהם ברגליהם ומקלותיהם בידיהם הכן להיגאל, וכבר אומרים הלל [גמרא ושמ״ר פי״ח] שירות ותשבחות למי שכבר עשה את כל הנסים האלה, מי מילל כזאת מי האמין לשמועתנו. ומכל חלונות ישראל השירה והזמרה מתפרצת, הודו לד׳ כי טוב כי לעולם חסדו. ופתאום והנה קול מר מרעיש תחת חלוני ישראל, מי כאן משה, מי כאן אהרן, צאו, צאו, הילדים נתפחדו מתחילה ובקול רעדה שאלו את הוריהם, אבי, אמי, האם שוב הנוגש הרשע קורא שתצאו לעבודה, הלא רבנו משה ואחיו אהרן כבר הבטיחונו שבליל זה אנו נגאלים.