הכשרת האברכים · פרק ז׳, כ״ב

אשריך בני, שאתה מבני ישראל, בני ד׳, הֵיֵ׳ שמח אשר לעבדו זכית. אף אם ראית את אכזריות הנמבזים על בני ישראל המבזים אותם וממררים את חייהם, ח״ו אל תהרהר בלבך לשאול למה זה לא ירחם ד׳ עלינו, ולמה זה מלך כל הארץ יעזוב את בניו בני ישראל כל כך להפקר ולבזה וכהרף עין לא ישמיד את האכזרים הרשעים האלו, האם רעם חסר לו להרעימם, או הברקים אפסו בשמים לשרפם ולעשותם עפר, אל תהרהר ואל תשאל. אף אם תראה איש אשר דרכי ד׳ דרכיו הם, ובהם הוא הולך, ומ״מ מתיסר, אל תאבד את עולמך, בני, ואל תהין להרהר אחר מעשי הקב״ה. כי הקב״ה הוא הרחמן הכי גדול והכל יכול לעשות כרצונו, מה יקשה לו ומי יכול לעצור נגדו, הוא ית׳ אין סוף לרחמנותו וגם יכולתו אין סופיות הן. וכל שאלתך היא רק כפי מדת דעתך שאין דעתך מבינה זאת למה לא ריחם עד עתה, וכאמור דעתך ודעתנו אנושיות ואלקינו אין סוף, וזאת היא מגדלותו מה שאי אפשר לנו להשיגו. אדרבה גם בשעה שאתה רואה את כל צרותינו וחרפותינו אלו, תיכנע לפני ד׳ ותאמר, צדיק ד׳ בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. רק את לבך שפוך לפניו שירחם עלינו. וראה נא גם ראה יקירי זה קרוב למאתים ועשר שנים אשר היינו שקועים במצרים, וכבר שמחו מצרים עלינו לאמר אבדה מהם כל תקוה, עד עולם עבדיהם נשאר, ותחת שבטיהם נגוע. אבל יושב בשמים ישחק וכשעלה עתה ברצוננו ית׳, שלח את נביאיו הקדושים משה ואהרן בני עמרם לגאלנו מעבדות לחירות, משיעבוד לגאולה, ומאפלה לאור גדול.