הכשרת האברכים · פרק ו׳, י״ח

כי כל איש לפי כח מחשבתו ודמיונו התרגשויותיו מעצמן מתראות לו, הן בשעה שמתפחד והן בשעה ששמח, כשמתפחד מחשבות ודמיונות איומות מתראות לו, וכשהוא שמח מחשבותיו ומראותיו עליזות הן. בכל אחד לפי מדת חוזק מחשבתו, אם רבה היא, אז יותר מבוררות ויותר ארוכות הן מחשבותיו, ודמיונותיו יותר מתרבות ויותר משתלשלות, ואם קלושה מחשבתו גם הן קלושות וקצרות. וכבר הוכחנו לעיל את יחס המחשבה לפעולות האדם ואיך מתגלה ומתפתחת על ידיהן, עד שהזקנים גם כשיחדלו מן מסחריהם ואומנויותיהם שהיו רגילים בהם, גם אז כל התרגשות חדשה אשר תתרחש בקרבם במחשבות ודמיוני מעשיהם שהיו רגילים, הם רואים. זאת אומרת שע״י פעולותיהם אשר מלפנים, מחשבה מסחרית או אומנותית זו או זו נתפתחה בהם, עד שמעצמם מחשבה ומראה זו בהם עולה בלא שום חיפוש אחריהן. ועל אחת כמה וכמה שאתה שנפש קדושה בך עם ניצוץ של בני הנביאים, שכאשר תחזק, תרחב ותפשט את מחשבתך הקדושה, שכל התרגשויות נפשך הקדושה במחשבות ומראות הקודש בך תתראינה ותתקיימנה וגם עוד תוספנה לעורר אותך ולקדש גם את גופך. ולא התרגשויות הקדושות בלבד, רק יש שגם מן התרגשות של רשות, מחשבתך הקדושה תקיץ ומראות הקודש לך תראה, אם תוסיף ותרבה לחזקה יותר, כי לא תהא כהנת כפונדקית אם הסוחרים ובעלי האומנות בכל התרגשויות אף שאינן מסחריות ואומנותיות בהחלט, את מראות נפשם ההדיוטות המסחריות והאומנותיות רואים, כל שכן אתה במראות הקודש שמכל התרגשות שהוא, מראות הקודש תראה.