הכשרת האברכים · פרק ו׳, י״ז

הסכת ושמע, ואל תטעה. כבר הזהרנוך לעיל שאין כוונתנו שכאשר תרגיש איזה הרגשה בקרבך, תתחיל אז לשוטט בשכלך ולחפש איזה דמיון זה או זה, אשר יתאים להרגשתך זו, הס מלהזכיר. כי התרגשותך תחלוף על ידי זה. וגם כי הציורים הבאים ע״י חיפוש, רק פעולות השכל הם, ואנו רוצים בזה שיעזור ד׳ לנו לראות הנפש אשר למעלה מן השכל. רק מין משל שהשכל ממציא אותו לדמות דבר אל דבר, משל אל נמשל הוא זה שאתה מדמה וממציא בשכלך. ואנו רוצים לזכות לגלות ניצוץ הראי׳ של בני הנביאים אשר בקרבנו. ולתכלית זה צריכים לגלות ולהוציא בנו מחשבה חזקה ודמיון של קדושה. הלא הבאנו לך לעיל מספ״ק איך צריכים לצייר מראות הקודש כאילו הן נגד עיניו. מחשבה חזקה, לא דמיונות מדוחים, ולא הזיות הבל [פאנטאזיעס] שאין בהם ממש, ורחוקים מנפש דקדושה יתגרו בך, רק דמיונות הנפש ומראות הקודש תעלה בקרבך. ואז כשתתרגש ונפשך הטמונה בקרבך מעט תתגלה, ויד ורגל תושיט אל מוחך ולבך, תמצא מחשבה ודמיון הקודש של בני הנביאים ואת מראות התרגשויותיך אף התלהבויותיך תראה.