הכשרת האברכים · פרק ה׳, ט׳

למשל הא שאיתא בספה״ק נועם אלימלך פ׳ חקת על הפסוק ״ויקחו אליך״ וכו׳ שאומר בקדשו דרך אגב שידוע למביני שכל ומדע ששלש הראשונות (בשמ״ע) בלתי אפשרי להיות כ״א ע״י מסירת נפש ואחדות עכ״ל הק׳. ובספה״ק עבודת ישראל בפ׳ עקב איתא, ויש אשר מחמ׳ הקדושה בא אל בחי׳ אין ואפס ממש, כמו באמירת אי׳ בקדושת כתר ע״ש. וכדומה מן מדרגות נשגבות גדולות ורוממות אשר תקצר ראיתנו לראותן אף מרחוק, ומעתה מה אנו ומה כל עבודתנו עד שכדי לבא אל איזה התרגשות אמיתית בתפילה ובפרט להתלהבות צריכים לעבוד ולעבוד להתייגע ולהזיע הרבה, וכולי האי ואולי. ולא מן עליות קדשם ומן מדרגותיהם השמימים בלבד אנו רחוקים, אך גם יראתם ושמירתם מאבק והרהור חטא ואבק דאבק של חטא, וזהירתם והתרחקותם מכל שמץ נמיכיות, והתאמצותם בכלל בעבודתם הקדושה נשגבה מאתנו. ועיין בספה״ק הנ״ל לפ׳ ויגש ד״ה במדרש שיר השירים וכו׳ וז״ל הק׳ ואע״פ שמתלכלכים [הצדיקים] דהיינו שבא להם איזה בלבול מחשבה לא טובה מדברים בטלים וכיוצא בהם, מיד הם מתכבסים ע״י תשובתם, שנזכרים מיד ומתחרטים ומתמלאים תשובה כעל עבירה חמורה וכו׳, יכול שבשעת בלבול המחשבה הם נופלים ממדרגתם, ואח״כ בשעת הרהורי תשובה הם קמים מנפילתם, ת״ל כיריעות שלמה דהיינו שהם בשלימות תמיד עם המלך שהשלום שלו וכו׳, כי גם נפילתם היא בקדושה ובטהרה, וחלילה לצדיק ליפול כלל, רק באפס מה באה לו איזה מחשבה של עצלות בד״ת ועבודתו, ודוגמתו ולא יותר, ומיד הוא מבטלה בהרהר תשובה לא נודע מקומו א״י, והרי הוא כאילו לא הי׳, עכ״ל הק׳. גם בשעת נפילתם רחוקים הם מחטא והרהר חטא ח״ו, וכ״כ היו מתאמצים בתורה ועבודה יומם ולילה עד שמחשבה של עצלות [לא עצלות בפועל רק מחשבה של עצלות] בעיניהם כעבירה חמורה וגם בנפילתם הם בקדושה ובטהרה ושבים ומתכבסים מזה עד שלא ניכר מקומו אי׳.