הכשרת האברכים · פרק ה׳, ד׳

הן לא היינו צריכים לענותך ולדבר עמך יותר בענינים כאלו, אם באמת אתה מתרעם כזאת או אפילו רק מקצת מזו, ואם באמת חושב אתה בדעתך שלא חסר לך בעבודתך לד׳, אתה בן תורה אתה מתרגש אף אתה מתלהב, גם בהליכתך בשוק אתה שקוע בתורה וכו׳. כי מראש אמרנו שרק אל הבחורים ואל האברכים הדואגים על עצמם ועל עבודתם אנו מכוונים את דיבורינו אלה, כלומר אל שפל רוח ולב נשבר על נפשו ועל עבודתו האומר בלבו לאמור, הלא הפסוק [משלי כ״א ב׳] ״אומר כל דרך איש ישר בעיניו״, ומי יערב לי שהולך אני בדרך ד׳ בכל מעשי. האם מפני שלי כן נראה ודרכי ישר לפני, הלא גם לאיש רע מעללים נראה שדרכו דרך הישר הוא. הן עושה אני את מעשי לפי שצוותה התורה, אבל האם חסר לי פגמים וגם חטאים, והגמרא [סוטה כ״א] אומרת עבירה מכבה מצוה. ואם כי גם אמרה שאין עבירה מכבה תורה וכיון שלומד תורה אני זאת היא מבטחי, אבל גם על זה מי יערוב לי, שתורתי שאני לומד טובה היא ועולה לרצון לפני אדון כל, וכמה אנשים היו שלמדו תורה באופן כזה שעם תורתם בשאול תחתית ר״ל נפלו. וקדושנו איש האלקי הרה״ק החוזה מלובלין זצוקל״ל, אמר שכל מי שאינו מהרהר בתשובה קודם לימודו, עליו נאמר ולרשע אמר אלקים מה לך לספר חקי, ועוד מוסיף ח״ו כח לקליפות. [זאת זכרון פי׳ ע״פ ותקם בעוד לילה, ומאו״ש פ׳ דברים], ומי יודע אם באמת הרהרתי בתשובה ואם נתקבלה תשובתי, ובמה בטוח אני שאיני מאותם שאומר ד׳ עליהם מה לך לספר חקי. וכיון שבן תורה אני ואברך חסיד. יותר נפשי ונשמתי ח״ו בסכנה שלא אאבד את עולמי בין רגע ובפגם כחוט השערה, ד׳ ישמרנו ויצילנו.