הכשרת האברכים · פרק ד׳, ג׳

וזה הוא כל הדבר, ההסתר והבלתי נרגש גם לעצמו מן המתרחש בקרבו מרחק את האיש מן עצמו אלפי פרסאות, את עצמו אינו מכיר ואת המתרחש בקרבו לא ידע. נפשו גם של ההדיוט אינה חדלה מלהתנענע ומלפרכס, מלצעוק ומלהתחנן על נמיכיות עצמו, ועל כל הכאותי׳, על נגיפותי׳ ועל יסורי׳ אשר מייסר הוא אותה במעשיו, בדיבוריו ובמחשבותיו השטותיים, והוא או שאינו מרגיש מאומה, מפני שאינו נותן לב להקשיב את יללות וגניחות עני׳ סוערה זו, כי כך דרכו של האיש תמיד שואף הוא אל אשר מחוצה לו, אל דברי העולם להשיג. ההכרחיות והבלתי הכרחיות, אף לדעת מה בסוף העולם יתענין, ואל נפשו לא יפנה דעתו, ואל לבו לא יאזין להקשיב מה השאון אשר עתה בו. או שמרגיש הוא, רק כיון שגם בשעה שמרגיש, רצונו, דעתו, ומחשבותיו, ברפש דברי העולם נתונים לכן גם המית נפשו וקולה לקול ענות הוא שומע, משל לאיש ישן אשר עקץ אותו זבוב במצחו, אז אם סוחר הוא רואה בחלומו, שחבילה סחורה נפלה במצחו ונפצע, ואם חיט הוא רואה שבמחטו דקר את מצחו וכו׳ כל אחד בלבוש רעיונותיו את חלומו רואה.