הכשרת האברכים · פרק ד׳, י׳

וגם בעניני העולם ידע אינש בנפשי׳ שכאשר ירע לו איש בדבר, אז אם יטריד תיכף בענין אחר ולא יהי׳ לו פנאי לחשוב מהרע אשר עשה לו זה, לא יתרגש כעסו ולא תתגלה בקרבו מדת הגבורה שבו, ורק אם יתר את מחשבתו מצע למדת הגבורה ויחשוב מן האיש והרע אשר עשה לו ויפשט וירחב את מחשבתו זו אז יתרגש, אף יתלהב בכעס במדה מרובה שמדדנו לעיל שתהא התרגשות הכעס חזקה ממנו ולא יוכל להתאפק ממנה, ולא בלבד בשעה שהמדה כבר נתעוררה דבוקה היא בהמחשבה עד שאי אפשר לה להתעורר ובפרט להתקיים בלתי אם תתפשט במחשבה, רק גם המחשבה את המדות מעוררת, ואף בשעה שאינו בכעס על שונאו אם יזכיר לעצמו הרעות אשר עשה לו מכבר וירבה לחשוב בהן אז גם מזה יתעורר כעסו, וכן היא באהבה ובכל התרגשויות.