הכשרת האברכים · פרק ג׳, כ״ג

אמנם רק אם יכול הוא להתפעל את עצמו בשעה שרוצה, דומה הוא לבן החכם שגם בקרבו החכמה. כי מי שמתרגש לפעמים, אך התרגשותו לא בבחירתו היא, כשבאה לו התרגשות מתרגש וכשלא באה לו, הוא כעץ קר וכבד, אז הן טוב הוא יותר מן בן המשוגע לגמרי, אבל גם לבן החכם לא יגיע. רק כשהבן אשר לו עתים חלים ועתים שוטים יש לדמותו. בעתים החלים גם הוא בעצמו יודע מה טוב ומה רע, ואת הטוב רוצה. אף שגם אז אין הידיעה ברורה בבן כזה כמו בבן הבריא וחכם תמיד, וגם לא רצונו ברור וחזק כמוהו. ובעתים השוטים אין בינו לבין המשוגע לגמרי ולא כלום, ולוּ הי׳ ביד הבן הזה עכ״פ לקבוע את עתיו שבשעה שירצה בבחירתו יקבע את דעתו להיות עתה בדעה מיושבת, כי אז לא היתה מחלתו כ״כ קשה, אבל דא עקא שאין הדבר בידו, וכשבאה עת הרעה אז הרוח אוחז אותו ולא הוא את הרוח, ומי יערוב אז בעד מעשיו אשר יעשה.