ואם כי רק חלק קטן שבקטנים מאוד מן החסידים אשר יפול בשחת זה, מ״מ מי יערוב לכל אחד מאתנו שהוא לא יהי׳ מאותם הנופלים כאשר יבא בימיו ולזקנתו יתקרב. שומע זאת יבכה וידאג וכל גופו יתחלחל. כל תכליתנו ותשוקתנו היא להכניע את המית יצרנו בכל עת ובכל שעה יותר, לטהר ולקדש אותנו ולהוסיף עלינו טהרה וקדושה בכל יום ובכל שנה, ולפסוע פסיעה אחר פסיעה עד אשר יגיע קצנו להתעלה מן עולם הזה אל טוהר קדושתו ית׳, ובנועם להב קדשו להיכלל כנר בלהב האבוקה. ואם בהתקרבותנו אל זקנתנו עוד אפשר שח״ו נוסיף רפש על רפשנו זוהמה על זוהמתנו, גווענו אבדנו ולנצח אבדנו, בשאול ח״ו נפול ושם עד עולם נשאר, רחם נא ד׳ ושמרנו א-ל.
הכשרת האברכים · פרק ג׳, י״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAvrekhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכשרת האברכים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
