הכשרת האברכים · פרק י״ד, ג׳

ומסקי בגמרא [סנהדרין ס״ד ע״א] לא נצמדים שאינן מחוברים היטב רק דבוקים ממש ע״ש. ובתולדות יעקב יוסף מביא בשם הרמב״ם ז״ל שתכלית כל התורה ומצוות הוא לבא אל ובו תדבק. ומעתה עבודת החסידות לא תוספת עבודה היא שאפשר גם בלעדה, רק עיקריתה ותכליתה שא״א בלעדה. כי איך זה אפשר להתדבק ע״י עבודה דבוק ממש אם בלא נפש עובדים אותה, אף לא גילה אותה ולא בידו היא. רק ע״י עבודת החסידות שהיא בנפש גלוי׳, ואשר בידו לגלותה אפשר להתדבק בו ית׳ דבוק ממש, כל אחד לפי מצבו. והוא גם ענין המס״נ בעבודה, כמו שהבאנו לעיל בפרק ה׳ מבית אהרן שלכן נקראה מסירת הנפש ולא מסירת הגוף, מפני שאין הכוונה של מס״נ רק בשעה שבא לידי נסיון של כפירה ח״ו ומוסר את גופו להריגה, רק גם שכל עבודתו בכל ימי חייו, כלו, רצונו מחשבתו מדותיו וגופו מסורים לד׳ ולעבודתו ע״ש. כשבא ח״ו לידי נסיון אז חובה עליו לכלה את גופו וחייו ולמסרם לד׳, ועבודתו אשר בכל ימי חייו, חי יחי׳ ומ״מ מדבק את גופו נפשו וכל כחותיו בד׳, ומעט מעט בכל עבודה תורה ותפילה בכל עת ובכל שעה מוסר חלקי כחותיו נפשו רוחו ונשמתו לד׳ עד שכשמגיע לעת מצוא אחר אריכות ימיו ושנותיו נמצא כלו נתון בידיו יתברך.