הכשרת האברכים · פרק י״ב, ו׳

הצמח צומח בתמימות ופשטות, לא לשום כוונה ופני׳ חיצונית, רק מפני המציאות שבקרבו, ומפני נפשו שדוחקתו להתפשט ולהתגדל, וגם הילד מתנהג בכל עניניו בפשטות ותמימות כפי מציאות הנפש והתפשטותה. ואם גם האיש מתנהג בכל עניניו ומחשבותיו רק בנפשו, אז אף אם הוא חכם, תמים ואמתי הוא, ואם אינו מתנהג בפשטות כפי שיוצא מלבו ונפשו, אם כן אין מציאות בו, ובכל מעשיו יסוד השקר כבר בו אף שאינו אומר על עץ שהוא אבן. כי גם מי שהוא משקר לאמור על עץ שהוא אבן, יסוד וראשית השקר שבפועל מתחיל מזה שהוא מסטרא דמותא ר״ל ואין מציאות ואין נפש בכל מעשיו ומחשבותיו.