הכשרת האברכים · פרק י״ב, י״א

וכל כך למה, מפני שמתחילה כשאמר האמת, ברוחו רוח חי שהוא האמת כפי שאמרנו, דיבר, וכשבא לשקר, אז האמת רוח החי אשר בקרבו, אינו נותן לכלה א״ע בשקר ומות, ולבו נוקף לו בשעה זו מן הכאת ודחיפת רוחו האמת, עד שגם בפניו בעיניו ובבטיחות דיבורו ניכרות. לכן איש ברוח אמיץ ועצמית חזקה קשה לו לשקר מפני רוח החי האמת החזק אשר בקרבו המגין על עצמו ומניעו בחזקה משקר. לא כן באיש בעל רוח רפה ועצמית כמושה, איש שאינו איש, שדחיפת רוחו מעטה, או שלגמרי אינו מרגיש שום דחיפה מן האמת החי, ובשביל זה מגבב דברים רק כפי הנאות וטוב בעיניו, אף כל מעשיו אינן אמיתיות מלבו, כי בלבו הכמוש אין אמת ומציאות חי׳, ורק כדי שיפארוהו או כדי שיטב לו הן.