הכשרת האברכים · פרק י״א, ו׳

וראה נא גם ראה את גודל ונחיצת החברייא לעבודה בכלל ולהחסידות בפרט כי איתא בספה״ק מאור ושמש בפ׳ תצא וז״ל הק׳. והנה ראינו בדורות שלפנינו טרם נתפשט בעולם נוגה אור דרך הבעש״ט זצוק״ל וכו׳, כל איש אשר נגע יראת ד׳ בלבבו וכו׳ היו נסגרים חדר בחדר להתבודד בלי חברת האדם וכו׳ ומהם אשר התענו תעניתים ועשו סיגופים וכו׳, אמנם הגם שרחמנא לבא בעי, וכל מעשה אשר יהי׳ כוונת עושהו בלתי לד׳ לבדו הוא טוב לפני האלקים. ואולם לא זו דרך העיקרי בעבודת השי״ת. רק העיקר והיתד שהכל תלוי בו ותוכן דרכי התשובה הנכונה המצא תמצא ע״י אהבת חברים ודיבוק חברים והתקרבות לצדיקי הדור וכו׳. והגם כי ידמה בנפשו אשר בעת התבודדותו יעורר לבבו יותר לשוב בתשובה ולהדבק בד׳ מאשר יהי׳ בחברת אוהבים וחבירים מקשיבים, כי ע״י חברת בני אדם יפרד מדביקתו, עם כל זה יותר ראוי ונכון להחזיק במעוז אהבת חברים וכו׳ כי עי״ז יכול להמשיך הארה לאורך ימים וכו׳ ובהתבודדותו אינו פועל כי אם לשעתו עכ״ל הק׳. גם להעובדים אשר מלפנים שהתענו הסתגפו והתבודדו בדביקות, אומר בקדשו שיותר טובה העבודה בחברייא, והיא תשאר לו לאורך ימים, ומכל שכן עתה בדורנו שאין התבודדות ולא תעניתים וסגופים, שנחוצה החברייא לעבודה בכלל ולהחסידות בפרט.