הכשרת האברכים · פרק י״א, ה׳

עוד זאת והוא העיקר, שכאשר ישנם חסידים המשיגים ועובדים את עבודת החסידות, זאת אומרת שהחסידות אורה, קדושתה, ועבודתה, נמשכה ונשתלשלה לעולם הזה במקומות שונים, אז גם הבעלי בתים והפשוטים הנוסעים אל רבם יונקים, ובשם חסידים נקראים. והרי זה כעין קדושת המקדש, שגם איש ההדיוט איש שדה אשר בקצה ארץ ישראל באתו וחרמשו ינק מן הקדושה אשר שם במקדש נתגלה. לא כן הוא כאשר אין חסידים אשר באמת ישיגו ויעבדו בה וכלם הבני תורה והבלתי בני תורה בל ידעו ממנה ובל יעבדוה, איך זה כלם בשם חסידים יקראו רק בשביל רבם אשר יסעו אליו. האם בימינו נתחלפה החסידות, או חסידות חדשה נתגלה, ובמקום שהיו צריכים מלפנים להשיגה ולעבוד את עבודתה, עתה כלם אינם צריכים לא להשיגה ולא לעבוד את עבודתה ח״ו ומ״מ חסידים יהיו. והאם גם לרבם חסידים כאלו עם חברייא בראשם לא ייטיבו, ולהיפך העדרתם לא תחסר. ר״ח אמר הרבה תורה למדתי מרבותי ומחברי יותר מהם ומתלמידי יותר מכלם [תענית ז׳]. כמו כן מטיבים התלמידים לרבם, ובהעדרם ח״ו מה נאמר, ״וידבר ד׳ אל משה לך רד״ א״ר אלעזר אמר לו הקב״ה למשה משה רד מגדולתך כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל וכו׳ [ברכות ל״ב].