הכשרת האברכים · פרק י״א, מ״א

ובכל לבי ונפשי אני מתחנן עתה לפני ד׳, שאפילו אם ח״ו יתגבר יצרי באיזה זמן מן הזמנים, ויכשילני ויפילני על רגע כמימרא ח״ו ברצון, או מחשבה, או דיבור או מעשה, שהן היפך רצון ד׳, גם כן ד׳ ברוב רחמיו לא ימאסני, ולא יוציאני מחוץ לפרוכת קודש הקודשים, כמו שאין בהמת הקדש יוצאה לחולין בשביל בהמיותה, רק בידו הקדושה הפתוחה לקבל שבים, ישיבני אליו בתשובה שלימה, כאשר עם לבבי עתה. כי בלב תמים ובדעה ישרה, אני יוצא מטורא דפרודא ומרשות הסט״א וכל כת דילי׳ שמאסתם ובטלתם ביטול גמור כעפרא דארעא, ואני הולך ונכנס עם כל רמ״ח אברי ושס״ה גידי הגוף והנפש למחנה שכינה.