ברצון לבי, ותשוקת נפשי רוחי ונשמתי, הנני מקבל עלי את קדושת ועבודת החסידות, כדי שאזכה על ידה לכבס ולטהר את גופי ונפשי, ולקדשם בקדושת הא-ל הקדוש, ולקשרם בעבודתו יתברך ברצון מחשבה דיבור ומעשה, כיתד שלא תמוט. ומעתה בכח התורה שנתנה כח לאיש ישראל להקדיש גם בהמה אף קדושת הגוף, בכח הזה אני עומד עתה לפני ד׳ והנני משעבד מכניע ומבטל את עצמי, גופי נפשי רוחי ונשמתי לעבודתו יתברך. וד׳ שאינו מואס בהקדשת ישראל, לא ימאס גם בי, וישרה את קדושתו עלי, ובכל מקום שאהי׳, ובכל עולם שאמצא, תהי׳ קדושת ד׳, חופפת עלי, ובז׳ ענני כבוד יקיפני, מעתה ועד עולם.
הכשרת האברכים · פרק י״א, מ׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAvrekhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכשרת האברכים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.