אבל כד נמצה את הענין נראה שגם אנחנו בשפלתנו לא רחוקים כל כך מלראות על כל פנים לפעמים ראי׳ רוממה לפי מצבנו, בעולם. כי כאשר נשאל לעצמנו מה זה עולם, אז בכלל נראה בעליל שלא מה שלמעלה מן העולם לבד אין אנו רואים, רק גם את העולם הזה הנמצא לעינינו אין אנו רואים כלו, אפס קצהו נראה וכלו לא נראה. כי כבר דברנו לעיל בשלשה המאמרים שבחובת התלמידים מאמר ב׳ אות א׳ איך כל רמש בסוף ימי הקיץ מטמין את ביציו במקום משומר מן הקור והחורף, שגם בקיץ הבא אף שממנו גם גרגיר אבק לא ישאר אז, רמשים כמינו יולדו, והאם יודע הרמש מכל מעשיו בשעה שהוא עושה, אף כי יבא קור וחורף ושוב קיץ בל ידע. ואמרנו שנפש החי, וענף נפשו נפש מין הרמש, עושה כן על יד כל איש רמש פרטי הזה והזה. אבל אם נחשוב שנפש הרמש העושה את כל בהשכל ואומנות נפלאה כזו, חיותה ודעתה וכל מהותה מזערה ומצומצמת רק כמדת איש הרמש הפרטי אשר לפנינו היא ולא יותר, אם כן במה גדול כחה לעשות את כל אלה. וע״כ צריכים לאמור שזהו חיות אלקית במדה יותר גדולה ובחלק יותר רב׳ חיות אלקית מן בחי׳ כל״ם בחכמ״ה עשי״ת הוא, ובחלק גדול של חיות וחכמת אלקית, עושה את כל המעשים אשר הרבה פעמים גם מן האיש וחכמתו האנושית והעצמית, נפלאות הן. אף מעשי גופו קבתו מעיו וכו׳ של עצמו לא בקל יבין האיש, ומכל שכן שלא יפעילן ברצונו, ובלא ידיעתו ובלא חכמתו מעשה אמניות מחוכמות מעצמן הן עושות. ומי עושה כל אלה ומי פועל כל זאת, נפש החיונה אשר בו עושה את כל זאת בלא ידיעת ורשות האדם.
הכשרת האברכים · פרק י׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Hakhsharat haAvrekhim, 16. Ring. 11-432
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך הכשרת האברכים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
