הכשרת האברכים · פרק י׳, כ׳

ורק איש הנלבב שאין הוא ודעתו מסורים כלם בהוללות, בשעה שמתחיל לעורר גם חלק העצם אשר בו, היינו נפשו ודעתו, לעבודת ד׳, ובחלק העצם הוא מתבונן בעולם, יראה כי בעולם הזה שראה וחש שמח והתענג בו עד עתה, העצם חסר. דומה הוא לאיש אשר נעור משנתו, שלא בדעתו בלבד רואה שכל חזיונותיו עד עתה רק חזיונות לילה היו, אך גם בעיניו באזניו ובכל חושיו רואה שאין עצם וקיום לכל אשר עד עתה ראה. ומהו עצם העולם, האדון עולם, ״וידעת היום והשבות אל לבבך כי ד׳ הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד״, אין שום מציאות זולתו יתברך והכל הארת קדושתו הוא.