הכשרת האברכים · פרק א׳, ה׳

ובשעת עבודתנו נרגיש את ריצת נפשנו לקראת אבי׳, שמתגעגעת עליו כל היום וכל הלילה, ריצה, ונמיסה, נמיסת הנפש בהשתפכותה אל חיק אבי׳ שבשמים. ולא בתפילה ועבודה בלבד נרגיש את התקרבותנו אל ד׳ ונתענג מזיו כבודו ית׳ רק גם תמיד, כי מי שבכל היום הדיוט הוא ובכל שעותיו נפשו קבורה במחצלת של קנים ושטותים, גם בתורתו, תפילתו ועבודתו הדיוט הוא, וגם בשעת עבודתו עבודת הקודש, נפשו לא תקום ח״ו, בכל היום צריך האיש להיות יהודי ובכל היום צריך הוא להיות קרוב אליו ית׳, פעם ביותר התרוממות ופעם בפחות מעט, יהודי הוא תמיד וגם בחי׳ בן להקב״ה תמיד יהי׳, וכל מעשינו בנפש תהיינה, עד שגם מחשבתנו תמיד תהא ברה, חזקה וקשורה בקדושתו. ואז גם נזכה שכ״כ תוכל נפשנו להתגבר על חושינו, שלא די שלא יוכלו חושינו לבלבל ולפתות את מחשבותינו, ולומר לנו עולם אתה רואה, וגשם אתה מרגיש, רק גם חושינו יכנעו למחשבת לבבנו, וגם הם יראו את קדושת ד׳ פרושה על כל הנמצא, וידע ויראה האדם אשר גם בעוה״ז נמצא הוא בגן ד׳ בעדן לפני כסא כבודו ית׳. ובמה נזכה לעבודה שלימה כזו. אם למצער את עקבי הנביאים המקובלים וצדיקי החסידות נשאף להכיר. צאי לך בעקבי הצאן עכ״פ את עקבי קדשם נראה, ובאבק דרכם דרכי ד׳ נתאבק, אף אל קרבנו נבלוע. ומעתה עלינו לדעת מהו עקב כל הקודש הזה ומה היא ההכשרה אשר יתכשר בה הבחור והאברך השואף ומשתוקק לזכות להיות חסיד.