הכשרת האברכים · פרק א׳, ד׳

וגם זאת, שלא די לנו להיות רק כעבד בן שפחה, שעובד ג״כ למלך, רק שעבודתו היא אחר הרחים הרחק מן המלך, את דבריו אינו שומע, ומזיוו אינו נהנה ומתענג, עבודה שהיא בסגירת המוח וטמטום הלב. ורצוננו ותשוקתנו הם להיות בחי׳ בן, בנים אתם לד׳ אלקיכם, שבעבודתנו לד׳ הן בתורה ותפילה והן בשאר המצוות, נרגיש את התקרבותנו לד׳, וכמו הבן ששמח לקראת אביו אחרי שלא ראהו כמה שנים, ואחרי שנתענה בגעגועים גדולים על אביו, כן גם אנחנו נשתוקק ונתגעגע אליו ית׳. ובזוה״ק תרומה [דף קכ״ח ע״ב] איתא ומנא ודעינן דהא קב״ה אתרעי בי׳ ומשוי מדורי׳ בי׳, כדחמינן דרעותא דההוא בר נש למרדף ולאשתדלא אבתרי׳ דקב״ה בלבי׳ ובנפשי׳ וברעותי׳, ודאי תמן ידעינן דשריא בי׳ שכינתא עכ״ל הק׳, [ומאין יודעין באיש, שהקב״ה רוצה בו ועושה דירתו בו. כאשר רואים שרצונו של האיש לרדוף ולהשתדל אחר הקב״ה בלבו ובנפשו וברצונו, יודעים שבודאי שורה בו השכינה] זאת אומרת שרק מי שברצונו, בלבו ונפשו רודף ומשתדל ומשתוקק אליו ית׳, קרוב הוא לד׳ והשכינה שורה בו.