הכשרת האברכים · פרק א׳, י״א

וכבר אמרו חז״ל [בר״ר פל״ד] הצדיקים לבן ברשותן ולהיפך ח״ו, הם ברשות לבן. ובזה תלוי הכל, מי שלגמרי הוא ברשות לבו ואינו יכול להתגבר גם על תאוותיו לגמרי ח״ו, אז רשע הוא, אבל גם אותם יקרי רוח בחורי חמד ואברכים חסידים [חסידישע יונגעליוט] שבענינו התאוה אינם ברשות לבם ח״ו, לוחמים הם עם יצרם ומתגברים במלחמתם לבלי נפול ברשותו לעבור עבירה בפועל ח״ו, ועוד העיר ד׳ את רוחו עליהם שירצו להיות חסידים אף מתרגשים לפעמים מעצמם, גם הם אם לא יהיו גם בזה לבם ברשותם שיוכלו לעורר את עצמם כשיעלה בהמחשבתם, ויוכלו להתרגש בשעה שידעו שצריכים להתרגש, גם אלו לא יגיעו אל שום עלי׳ אף לא אל עקבי החסידות, וגם הם ח״ו יכולים להיות קלועים בכף הקלע הנ״ל. לכן מתחננים אנו בזה מד׳ שיזכנו לראות ולהראות את האופנים איך יוכל האיש להיות גם בענין הזה בידו, שיעורר את רצונו שהוא רצון הנפש כמ״ש זוה״ק הנ״ל, בשעה שיעלה במחשבתו, ולהתרגש בשעה שידע שצריך להתרגש, ומובטחני בד׳ אלקי ישראל המאיר את לבותם, והולך לפניהם תמיד בעמוד אש להאיר להם את הדרך דרך ד׳ ללכת בו אליו יומם ולילה, שכאשר יעלה בידנו לתת להאיש אופן ואמצעי איך יוכל ברצונו לזעזע את נפשו גם זעזוע מעטת, אף לזעזע קצוות נוצותי׳ בבחירתו, אז בעקבות החסידות ילך, ולא ישאר במצבו זה לבד אלא גם אל פסגת רומה יגיע ואל היכל ד׳ עם קדושיו אל הג״ע אשר בארץ יגיע.