ופורים הוא התחלת תורה שבע״פ על ידי דהדר קבלוה מאהבה, (שבת פ"ח.) ותוקף החשק שזהו יסוד תורה שבע״פ כפי גודל החשק והאהבה שיש לו לדברי תורה למסור נפשו עליה. כן הוא השגת חכמתו והמסטורין המתגלין לו מהמשכת חכמה עליונה (עיין זוה"ק ח"ב פ"ה.) שלמעלה מהבינה והדעת דידיעת והשגת אדם, והתחלת התערות הדינין שמשם המשכת מציאת הרע בפועל הוא מהבינה, אבל בחכמה שם אין שום מציאות של רע כלל כיהכל עלה במחשבה בשוה לפניו דשם הוא למעלה מהידיעה והבחירה ומה שמתברר בסוף הכל הוא גלוי שם במחשבה תחלה, וע"כ המשתה ושכרות דפורים הוא עד דלא ידע בין ארור וכו’ דמצד הסתלקות הדעת אין ידיעה להבדיל בין ארור לברוך והכל שוה לפניו, ובעולם הזה הוא רק על ידי שכרות כי מצד דעת אדם הוא ההבדלה בין טוב ורע וקודש וחול, ורק אם אין דעת הבדלה מנין (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב), ובעולם הזה דעת חסרת מה קנית (מ"ר ויקרא פ"א) אבל שלימות הידיעה שלא נדע הוא שיגיע למקום חסרון הדעת שמזה הוא המשכת שלימות קנין הדעת עד שאין חסר כלום כשיכור דכולי עלמא דילי', וזהו השמחה דקדושת ימי הפורים שזכו לה ישראל בימי מרדכי, ואין כאן מקום לבאר יותר:
דברי סופרים · פרק ל״ח, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · R' Zadok -- Divrei Soferim
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דברי סופרים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.