דברי סופרים · פרק י״ג, ב׳

והמשילו שם בשבת [ל"א סע"א] לכור חטים וקב חומטין שהוא עפר ארץ, כי התחלת היראה שמצד האדם עפר מן האדמה הוא דבר מועט שהאדם פותח כמלא מחט סדקית, וכלא חשיב נגד יראתן של מלאכים ושרפים שנהר דינור נגיד מזיעתן שמחמת תוקף היראה, ואי אפשר לבו"ד בעודו בגוף ארציי ועפריי להגיע ליראה כזו כלל וכל שכן במתחלה מה שהוא מהשתדלותו, ופתיחתו אינו אלא דבר מועט וקב הוא מדה מועטת כמה שכתוב [יבמות מ"ה א'] אקבא רקדא, [כתובות ס"ב רע"ב] רוצה אשה בקבוכו', [ב"מ ל"ח א' רוצה בקב שלו,] ואע״‎פ שיש מדות קטנות יותר, זה מדה קטנה החשובה קצת, וכל אחד [קדושין מ"ט ב'] י' קבין וכו', [יבמות י"ז א'] קבא רבא וקבא זוטא מיגנדר וכו’, [שבת י"א ב'] חקק קב בבקעת וכן טובי, וזהו פתיחת היראה הקודמת לחכמה עכמה פעמים דהקב״‎ה אומר העלה לי (שבת שם), ואורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעולא (תיק"ז תי' י'), ומוטב שלא העלית כיון שאינה מתקיימת, ושפת אמת אשר תכון לעד מארץ דייקא תצמח היא ארץ העליונה הידועה השער לד', דעלי' אמרו (בראשית רבה פי"ב) הכל היה מן העפר אפילו גלגל חמה, היא עפר שתחת כסה הכבוד שממנו הקב חומטין המתערב עם החט"ה הרומזות לכ"ב אותיות התורה שבכתב שהיא נובלות חכמה העליונה, והם ט' מדות כל אחת כלול מי' בדכורא וכן בנוקבא הרי ק"פ וקב בכור הוא א' מק"פ, הוא מתחלת כניסת שער היראה מלכות שבמלכות דנוקבא וכנס"י, וזה עפר ארץ וארץ מלחה, והיה נראה כפגם לערב עפרורית בחכמה עליונה העולה למעלה במקום שרפים ואופנים שיראתם אש בוערה ומה ליראת ילוד אשה הקלה כמות שהיא ביניהם, אבל רצון השם יתברך בכך שהוריד התורה לתחתונים והשליך אמת ארצה, וכל יניקת פמליא של מעלה הוא מתורה שבתחתונים ויראה מקטנה שבהשת'לות אדם השם יתברך בונה ממנה ואצר גדול עם פתחים גדולים כפתחו של אולם, (כדרך שאמרו שיר השירים רבה פ"ה) וכל התורה והחכמה אחר כך נתונים בלבו, ונעשה מן חמטין חיטין, המ' הרומזת למלכות מתחלפת בי' הרומזת לחכמה כידוע, ומקב נעשה כור ויראת ד' היא חכמה: