דברי סופרים · פרק י״א, א׳

על ידי אכילה ושתיה בא לגיאות כמו שכתוב [ברכות י' סוף עמוד ב'] לאחר שנתגאה זה, ונראה לי דהיינו דוקא באכילה ושתיה שקידם התפלה שחושב שהוא בידו להחיות את עצמו וזה גיאות, וגם דעל ידי אכילה ושתיה יש לו דעת שלימה וכמו שכתוב [בבא בתרא י"ב ב'] עד שלא אכל ושתה יש לו שתילבבות, פירש רש"י שאינו מסכים לדעת שלימה, ושלימות הדעת אינו אלא מהשם יתברך כמו שאומרים אתה חונן לעדם דעת, וגם אין ברכת ד' בא באכילתו ושתייתו אלא לאחר התפלה, וכמו שכתוב בבבא בתרא [ק"ז ב'] ועבדתם וגו' זו קריאת שמע ותפלה וברך את וגו' זה פת במלח [רצה לומר אפילו אוכל רק פת במלח ומים במשורה, וכל הסעודה נקרא בכל מקום על שם לחם כידוע, וכן כל המשקים נקראים מים, ומפורש בעירובין [ס"ה סוף עמוד א'] דהך בירך את מימך היינו יין, וזהו גם כן הברכה שזוכה אחר התפלה שיהיה יין נשפך כמים] וכו', וכל המחלה דמצרים בא להם על ידי גיאות דפרעה שאמר מי ד', ובריש כל מרעין אנא דם כמו שכתוב [בבא בתרא נ"ח ב',] שהדם הוא מוליד גסות הרוח והנפש הוא הדם והאכילה ושתיה מוסיף בדם והוא הדין מוסיף בגיאות ובכל מיני מרעין, רק אחר שתתפללו על דמכם, דהתפלה עיקרה ההכנעה ושפלות בלב ושיכיר דלות ליה מגרמיה כלום רק כעיני עבדים וגו' כן עינינו וגו' שיחננו, וכמו שכתוב [שבת י' א'] פכר ידיה ומצלי כעבדא קמי מאריה, ובזה משקיט המיית הדם ונעשה צינור להמשיך ברכת ד' על ידי התפלה בכל מאכליו ומשקיו שיתנו דעת שלימה בלב כרצון השם יתברך, ובפת במלח נמשך כל מיני מטעמים וכחות של כל מיני סממנים רפואות ושל כל מעדני עולם שברא השם יתברך להחיות בהם נפש כל חי כמן שהיה משתנה לכמה טעמים (יומא ע"ה.) ועל ידי כן נעשה רפואה לכל מיני מחלה כי אין לך מחלה שלא ברא לו השם יתברך מין מאכל סם רפואה בעולם שעל זה הם ריבוי מיני הצמחים שכל אחד הוא לצורך כידוע, וכן על ידה המים מתברך כמימי בארה של מרים שהיו רפואה לכל כדאיתא באגדה בעובדא דמוכה שחין (ויקרא רבה פכ"ב), והיו בו גם כן טעמים של כל מיני משקה וכמו שכתב בספר דבש לפי מעמוד ב' ממאמר רבותינו ז"ל.