ד. אשה אחת מארץ עבר־הירדן היתה [בירושלים] ושמה מַריָה בת־אלעזר מכפר בֵּית־אֵזוֹב, בת משפחה נדיבה ועשירה. עם יתר המון הפליטים באה גם היא אל ירושלים ושם נסגרה במצור. העריצים גזלו ממנה את כל רכושה, אשר הביאה אִתּהּ מעבר־הירדן אל העיר, ואת שארית אוצרותיה ואת הצֵדה, אשר השׂכּילה להכין לה, היו חומסים ממנה חברי העריצים, אשר פרצו אל ביתה מדי יום ביומו. והאשה מלאה חֵמה עזה וכפעם בפעם חֵרפה וקִללה את השודדים. כי אמרה להרגיזם, למען יקחו את נפשה. אולם אף כי הרבתה להרעימם תמיד, לא חמל עליה איש לשום קץ לחייה, וכבר נלאתה להכין טרף לזרים, כי לא נמצא עוד לחם בכל פנות העיר, ומפני זלעפות הרעב חמרמרו מעיה ויבש לשַׁדָּה, ומצוקות הרעב הוסיפו עוד להצית אש באפה, ובעת הצרה הזאת שמעה לקול זעמה לשַׁכּח רחמי אם ולקחה את ילדהּ - והוא היה יונק־שדים - וקראה אליו: ״הוי עולל אֻמלל! למי ולמה אשמור עליך הפעם? הנה השונא עומד מחוץ, והרעב וריב־האחים משַׁכְּלים מבית. הן בית־עבדים הוא נחלתנו בידי הרומאים, אם גם תהיה לנו נפשנו לשלל, והרעב ישית לנו קציר בטרם נעבֹד את אלה, והמורדים קשים לנו משני השפטים האלה יחד. מוּת! היֵה לבָרות לאמך ולרוח רעה לעריצים, וגם למשל ולשנינה בפי החיים, כי רק הדבר הזה נשאר למַלא את סאת יסורי היהודים.״ לדברים האלה המיתה את בנה ואחרי זאת צלתה אותו ואכלה את מחציתו, ואת הנשאר הניחה למשמרת. המורדים מהרו לבוא אל ביתה, כאשר עלה באפם ריח זבח הרצח הזה, ואִיְמו עליה, כי ישחטו אותה מיד, אם לא תראה להם את הטבח אשר הכינהּ. היא קראה אליהם: ״עוד השארתי לכם מנה יפה!״ וגִלתה לפניהם את שארית בשׂר עוללה. פלצות אחזה את בשר האנשים, עד אשר לא יכלו למוש ממקומם ועיניהם חשכו מראות, והאשה הוסיפה לדבּר: ״הן לי הילד הזה, בשר מבשרי הוא, פרי בטני! אכלו - הלא אכלתי גם אני, אל יֵרך לבבכם מלב אשה ואל תוסיפו רחמים מרחמי אם, ואם את האלהים אתם יראים ובעוט תבעטו בזבחי, - ראו, כי כבר אכלתי מבשרו וגם הנשאר יהיה לי לאכלה״. לדברים האלה יצאו האנשים מן הבית אחוזי חלחלה, כי מֹרך־לבם לא נתן אותם לעשות את הדבר הזה לבדו, ועל־כן השאירו את המזון לאם השכולה. ושֵׁמע המעשה הזה פשט בכל העיר, וחזון־הבלהות לא מש מעיני איש ואיש, כאלו ידיו עשו את הדבר. ומני אז התחזקו הרעבים בכל תֹּקף לשים קץ לחייהם ושִׁבּחו את המאֻשרים, אשר נאספו אל עמם בטרם שמעו או ראו נוראות כאלה.
מלחמת היהודים · פרק ו׳, כ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · The Jewish Wars, trans. Y.N. Simhoni, Warsaw, 1923
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך מלחמת היהודים, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.
