מלחמת היהודים · פרק ה׳, ל״ה

ב. והיהודים עמדו על נפשם בכח ועֹז, אולם מגדלי הרומאים הביאו עליהם רעות רבות, כי היו למפגע למכונות־הקרָב, אשר הוקמו בראשי המגדלים, וגם למטילי־החניתות ורובי־הקשת ורומי־האבנים. והיהודים לא יכלו להשיב מלחמה לשונאיהם, המגביהים לשבת מהם, וגם לא מצאו עצה ללכוד את המגדלים, כי נבצר מהם להפוך אותם מפני כֹבד משאם, וגם לא יכלו לשלח אותם באש, כי היו מצֻפּים ברזל, וכאשר נסוגו היהודים רחוק ממטחוי קשת, לא היה לאל־ידם לעצור את מהלֻמות הכרים, אשר נגחו את החומה בלי הרף ומעט מעט השלימו את חפצם. כבר הזדעזעה החומה מפני הנִיקוֹן - בשם הזה קראו היהודים בעצמם למכונת־הרעש הגדולה אשר לרומאים, כי היתה נוצחת בכל מקום, והנצורים עיפו זה מזמן מכֹּבד הקרבות התכופים ולילות הנדודים אשר עמדו על המשמר רחוק מחלקי העיר הנושבים. וגם קלוּת דעתם עמדה להם לסַכּל את כל עצתם, עד כי חשבו למותר לשמור על החומה הראשונה, כי בטחו בשתי החומות הנשארות, על־כן הרפו רבים את ידיהם ונסוגו אחור. וכאשר עלו הרומאים בפרץ החומה, אשר הבקיע הניקון, עזבו כל היהודים את משמרותיהם וברחו אל החומה השניה. והרומאים באו מבית לחומה ופתחו את השערים והביאו שמה את כל הצבא. ככה כבשו הרומאים את החומה הראשונה לקץ חמשה־עשר יום (למצור ירושלים) בשביעי לחֹדש אַרְטֶמִיסִיּוֹס (אִיָּר), והרסו חלק גדול ממנה והחריבו את צפון העיר, כמעשה צסטיוס לפנים.