מלחמת היהודים · פרק ה׳, כ״ט

על העריצים שמעון ויוחנן. בעת אשר סבב טיטוס את החומה נפצע נקנור וטיטוס התעורר לחזק את מלאכת המצור.א. וזה מספר אנשי המלחמה מן המורדים אשר בקרב העיר. עשרת אלפים איש פקודי שמעון, מלבד האדומים. וחמשים שלישים על עשרת האלפים ושמעון היה שליט עליון על כּלּם. והאדומים אנשי בריתו היו כחמשת אלפים איש, ועליהם עשרה שרי־צבא ונשואי־פנים, אשר בהם היו יעקב בן סוֹסא (שושא, צובא) ושמעון בן כִתלא. וליוחנן, אשר כבש את הר־הבית, היו ששת אלפים אנשי־חיל ועליהם עשרים שלישים, וגם הקנאים התחברו אליו הפעם אחרי שבתם מריב ומספרם אלפים וארבע מאות ועליהם אלעזר, אשר עמד בראשם לראשונה, ושמעון בן ארי. ובעוד הם נלחמים ביניהם - כאשר ספרנו - היו אלה ואלה מפילים גורל על העם היושב בעיר, וכל האזרחים, אשר לא חֻבּרו אתם במעשי רשעתם, היו לבז לשתי המפלגות המריבות. בידי שמעון נמצאה העיר העליונה והחומה הגדולה עד קדרון, ומלבד אלה גם חלק החומה הישנה, אשר נטה לצד מזרח וירד אל חצר בית מונבז, הוא מלך ארץ חדיב מעבר לנהר. ובידיו היה גם המעין (השִּׁלח) וחלק חקרא (אקרה), היא העיר התחתונה, עם ארמון הילני אֵם מונבז. ויוחנן תפש את הר־הבית וחלק גדול מן הככר אשר מסביב ואת העֹפל ואת הנחל הנקרא קדרון. ואת המקום אשר בּיניהם בתוֶך שלחו באש, למען יהיה להם לשדֵה מלחמת־אחים. כי גם בעת אשר חנו הרומאים לפני חומת העיר לא שבתה המריבה מבית. רק למצער נרפאה משובת יוחנן ושמעון בהניחם לראשונה יחד משערי העיר על השונאים, אולם אחרי זאת שבו אל סורם ולבם חָלק כבתחלה; הם נלחמו איש באחיו וכלכלו את כל דבריהם לשמחת לב הצרים על העיר. כי הרעה, אשר מצאה אותם מידי הרומאים, לא היתה קשה מהצרות, אשר עוללו איש לאחיו בידיהם, ואחריהם לא יכלה עוד שואה להוסיף על נגעי העיר. כי נוראים היו האסונות, אשר קרו את ירושלים לפני בוא מפלתה [מכל אשר מצא אותה אחרי המפלה] וכובשיה הגדילו לעשות בנצחונם, לאמר: המריבה כבשׁה את העיר והרומאים כבשו את המריבה, אשר היתה חזקה הרבה יותר מחֹסן חומותיה הבצורות. ובאמת נאה לנו לתלות את כל הנוראות ביהודים ולראות במעשי הרומאים משפט צדק; אולם כל איש ישים אל לבו את המעשים ויחרץ משפטו!