מלחמת היהודים · פרק ב׳, קכ״ט

ו. ואחרי אשר שׂם יוסף משפטי צדק בכל עיר ועיר מבית, שׂם את פניו לחַזק את הארץ. ובדעתו, כי הרומאים יעלו על ארץ ישראל דרך הגליל, בִּצּר את כל משגבי הארץ, את יודפת (יוטפטי) ואת באר־שבע ואת צלמין (סֵלַמֵּין) ואת כפר־איכו ואת יָפָה ואת סיגף ואת ההר הנקרא תבור (אִיטַבִּירִיּוֹן) ואת טַרִיכֵי ואת טבריה, ומלבד אלה בנה חומות על המערות אשר מסביב לים כנרת בחלק הארץ הנקרא הגליל התחתון, ובגליל העליון בנה את המקום הנקרא סלע עַכְבָּרָה ואת צפת ואת ימנית (או יבנית) ואת מֵרון, ובארץ הגולן את סיליקיה ואת סגנה (סוגני) ואת גמלא. רק לבני צפורי בלבד נתן יוסף לבנות את חומות העיר על דעת עצמם, בראותו כי הם עשירים בכסף ונכונים למלחמה גם באין מְצַוֶּה עליהם. וככה בנה גם יוחנן בן לוי בעצמו את חומת גוש־חלב במצות יוסף. לעמת־זאת טרח יוסף בבנין יתר המצודות, כי בא אל כל מקום ונצח על העבודה, הוא אסף בארץ הגליל חיל רב, אשר עלה במספרו על עשר רבבות (מאה אלף) אנשים צעירים. ולכֻלם חלק כלי־נשק ישנים, כאשר מצאה ידו לאסוף, וְזִיֵּן אותם.