מלחמת היהודים · פרק א׳, רי״ט

ו. והורדוס שב אל יריחו וכבר גברה עליו מרה שחורה, עד אשר כמעט רצה להפיל את פחדו על המות בעצמו ולבו מִלא אותו לעשות תועבה נוראה: הוא צוה לאסוף את האנשים נשואי־הפנים מכל ארץ יהודה אל המקום הנקרא הִפּוֹדְרומוֹס (מקום מרוץ הסוסים) ולתתם שם על מסגר, וקרא לאחותו שלֹמית ולבעלה אלֶכְּסא ואמר אליהם: ״ידעתי, כי יעשו היהודים חג ביום מותי. אולם יש לאל־ידי לתקן לי מספד - על־ידי אחרים - וגם לערוך לי קבורה מפֹארה, אם תרצו למלא אחרי מצותי. כאשר תצא נשמתי - תמהרו לקחת את האנשים העצורים ולהקיף אותם באנשי־צבא ולהמיתם, למען תתאבל עלי כל ארץ יהודה וכל בית ובית יבכה בעל־כרחו״.