קדמוניות היהודים · פרק א׳, ע״ב

ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף, ויאמר יעקב אל לבן: זה עשרים שנה עבדתיך בכל כחי ואוני, ועתה שלחני נא ואלכה אל מקומי ולארצי, אך לבן חבל תחבולות שונות ולא נתנו ללכת, על כן חשב יעקב מחשבות לגנוב את לב לבן ולמצוא עת רצון לברוח מביתו ולשוב אל ארצו ואל מולדתו. וישאל את פי רחל ולאה אם יש גם את לבבן ללכת אתו אל בית אביו, וכאשר התרצו גם הן ללכת אתו, לקח את מקנהו ואת כל רכושו אשר רכש בפדן ארם, ויברח עם נשיו ובניו וכל אשר לו לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען. ורחל גנבה את התרפים אשר לאביה, לא בגלל אשר היו נכבדים בעיניה, כי יעקב לִמד אותה לדעת כי התרפים דברו און ומעשה תעתועים הם, רק עשתה זאת לכפר בהם את פני אביה, כי אם ירדוף אחריה וישיגה, אז תשיבם אליו ובזה תשוב חמתו ממנה.