קדמוניות היהודים · פרק א׳, ס״ב

כה התפלל יצחק אל ה׳ בהאמינו כי הוא מתפלל בעד עשו בנו. אך כמעט אשר כלה את תפלתו, שב עשו הביתה מצידו, אז ידע יצחק כי ערם הערים יעקב, אך ישב במנוחה. אולם עשו חִלה את פניו כי יברך גם אותו כאשר ברך את אחיו. וימאן יצחק לברכו באמרו כל ברכותי נתתי ליעקב, ולכה איפוא מה אעשה בני? ויתאונן עשו על מרמת יעקב ויצעק צעקה גדולה ומרה, וישא את קולו ויבך, ויאץ באביהו לברך גם אותו. אז נעתר יצחק אליו, ויאמר: ״על חרבך תחיה, והיית גבור ציד ואיש מלחמה ותעש לך שֵׁם בארץ, גם בניך אחריך יהיו גבורי כח ואנשי חיל ושמם יודע בגוים, אך בכל זאת תעבוד את אחיך."