קדמוניות היהודים · פרק א׳, כ״ו

מסעי אברהם מכשדים לארץ כנען.ואברהם הלך ערירי אין לו בן, ויקח לו את לוט בן הרן אחיו ואחי שרי אשתו ויאמצהו לו לְבֵן. ובהיותו בן חמש ושבעים שנה צוה אותו ה' לצאת מארץ כשדים ארצה כנען, ויעש כאשר צוהו ה׳ וישב בארץ כנען גם הוריש אותה לבניו אחריו. אברהם היה חכם לבב ורב תבונות, בעל שפת נאמנים ולשון למודים מאין כמוהו. וברֹחב לבבו התחקה על הליכות אֵל עולם. בצדקתו וישרתו עשה לו שם גדול בארץ, ויקו כי באה העת לפקוח עיני בני האדם לראות כי כל אלהי העמים אלילים, הבל ומעשה תעתועים, וישנו רק אל אחד, אֵל אמת קונה שמים וארץ המחיה את הכל ובטובו נחיה כלנו. והוא היה הראשון אשר ערב את לבבו להוכיח לכל כי אליליהם אפס ותהו, הבל ואין בהם מועיל, ורק ה׳ אלהים, אל אחד, הוא אלהים אמת ומלך עולם. דעת אלהים באה בלבבו בהתבוננו על הים ועל היבשה, על השמש והירח ועל כל צבא מרום וחליפות הליכותיהם ומסלוליהם, כי חשב למשפט: אם היו כל אלה אלהים אדירים וזרֹעם מֹשְלָה להם לעשות בשמים ובארץ כטוב וכישר בעיניהם, כי אז לא היו חליפות למו ולא שִׁנו את משטריהם כפעם בפעם, אין זאת כי אם עבדים הם ויד אל אחד שלטת בם לשמור את החקים אשר נתן להם. וממוצא דבר נדע ונשכיל כי הם לא ייטיבו לבני האדם בכחם ואילותם, כי נתונים נתונים הם בידי אל שדי המושל בם כרצונו, ורק לו יאות הכבוד וההוד, כל רנה כל תפלה וקול תודה. אך הכשדים גם הארמים נִחֲרוּ בו וירדפוהו תחת רָדפוֹ טוב, על כן יצא מארץ כשדים ויסע על פי ה' ארצה כנען, וה' ברכו בכל ובארץ ההיא בנה אברהם מזבח ויעל עֹלות ויקרא שם בשֵׁם ה'.