קדמוניות היהודים · פרק א׳, ב׳

אחרי אשר הודיעה תורתנו את דבר יום השביעי (יום השבת) אשר בו שבת אלהים מכל מלאכתו, תשוב להודיענו את סוד יצירת האדם בפרט אחרי אשר הודיעה את זאת בכלל וְתוֹדיענו כי ה׳ אלהים יָצר את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו רוח ונשמה ויהי האדם לנפש חַיָה, וזה שְׁמוֹ אשר פי ה׳ יִקֳבנו: אדם על שם האדמה האדֻמה אשר ממנה יְצָרוֹ יוֹצְרוֹ, כי מראה הָאֹדֶם הוא מראה האדמה בהיותה עוד בבתוליה וראש עפרות תבל. אחרי כן הביא ה׳ את כל חית השדה ואת כל עוף השמים לראות מה יקרא להם האדם, והאדם קרא להם שמות לפי תכונותיהם, ובשמות ההם הם נקראים עד היום הזה. כראות אלהים כי לא טוב היות האדם לבדו בלא עזר כנגדו, וגם האדם התעצב אל לבו בראותו כי כל בעלי החיים יִלָווּ איש איש אל אשתו ורק הוא נופל מהם בדבר הזה, אז הפיל ה׳ אלהים תרדמה על האדם ויישן ויקח צלע אחת מצלעותיו ויבן אותה לאשה ויביאה אל האדם ויאמר האדם זאת היא עצם מעצמי ובשר מבשרי ויקרא לה בשם אשה כי מאיש לֻקחה, אך אחרי כן קרא לה בשם חוה כי היא היתה אם כל חי.