תלמוד ירושלמי - מסכת יבמות · פרק ט״ז הלכה ו׳

משנה: מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר וּלְאוֹר הַלְּבָנָה וּמַשִּׂיאִין עַל פִּי בַת קוֹל. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁעָמַד עַל רֹאשׁ הָהָר וְאָמַר אִישׁ פְּלוֹנִי מִמָּקוֹם פְּלוֹנִי מֵת הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְצַלְמוֹן בְּאֶחָד שֶׁאָמַר אֲנִי אִישׁ פְּלוֹנִי בֶּן אִישׁ פְּלוֹנִי נְשָׁכַנִי נָחָשׁ וַהֲרֵי אֲנִי מֵת וְהָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.

הלכה: מְעִידִין לְאוֹר הַנֵּר. אָמַר רִבִּי חֲנִינָא. לִימְּדַנִי רִבִּי יוֹנָתָן. וְהֵן שֶׁרָאוּ בּוּבְיָה שֶׁל אָדָם. רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִנָא. תַּמָּן תַּנִינָן. מִי שֶׁהָיָה מוּשְׁלָךְ בַבּוֹר וְאָמַר כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלִי יִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ. הֲרֵי אֵלּוּ יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. וָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. וְהֵן שֶׁרָאוּ בּוּבְיָה שֶׁל אָדָם. רִבִּי אָחָא בַּר חֲנִינָה חִנְנָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָא. הָדָה דְתֵימַר בַּשָּׂדֶה. אֲבָל בָּעִיר אֲפִילוּ לֹא רָאוּ בּוּבְיָה שֶּׁל אָדָם. וְהֵן תַּנִּינָן. מִי שֶׁהָיָה מוּשְׁלָךְ בַבּוֹר וְאָמַר כָּל מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלִי יִכְתּוֹב גֵּט לְאִשְׁתּוֹ. הֲרֵי זֶה יִכְתְּבוּ וְיִתְּנוּ. וְאָמַר רִבִּי יוֹנָתָן. וְהוּא שֶׁרָאוּ בּוּבְיָה שֶׁל אָדָם. אָמַר רִבִּי אָבוּן. הַמַּזִּיקִין מְצוּיִין בַּבּוֹרוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁהֵן מְצוּיִין בַּשָּׂדוֹת.

תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמֵּסִית זֶה הַהֶדְיוֹט וְהַנִּיסֵּית זֶה הֶדְיוֹט. הָא חָכָם לֹא. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נִיסֵּית אֶין זֶה חָכָם. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא מֵסִית אֶין זֶה חָכָם. מִכֵּיוָן שֶׁהוּא נִיסֵּית אֶין זֶה חָכָם. כֵּיצַד עוֹשִׂין לוֹ לְהַעֲרִים עָלָיו. מַכְמִינִים עָלָיו שְׁנֵי עֵדִים בְנֵי אָדָם בַּבַיִת הַפְּנִימִית וּמוֹשִׁיבִין אֹתוֹ בַּבַּיִת הַחִיצוֹן וּמַדְלִיקִין נֵר עַל גַּבָיו כְּדֵי שֶׁיְּהוּ רוֹאִין אוֹתוֹ וְשׁוֹמְעִין אֶת קוֹלוֹ. שֶׁכֵּן עָשׂוּ לְבֶן סַטְרָא בְּלוֹד שֶׁהִכְמִינוּ לוֹ שְׁנֵי תַלְמִידֵי חֲכָמִים וְהֶבִיאוּהוּ לְבֵית דִּין וּסְקָלוּהוּ. וְכֹה תֹמַר אָכֵן. שַׁנְיָיה הִיא דָמַר אֲנִי. אַף הָכָא אֲנִי. שֶׁלֹּא יִבְרַח וְיֵלֵךְ לוֹ וְיֵלֵךְ וְיַסִּית אֶת אֲחֵרִים עִמּוֹ.

תַּמָּן תַּנִּינָן. הַמֵּבִיא גֵט וְאָבַד מִמֶּנּוּ. אִם מְצָאוֹ עַל אָתָר כָּשֵׁר. וְאִם לָאו פָּסוּל. אֵיזֶהוּ עַל אָתָר. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. כָּל שֶׁלֹּא עָבְרוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה בְנֵי אָדָם. עָבַר גּוֹי מָהוּ. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. אַבָא בַר בַּר חָנָה אַייתֵי גִיטָא וָבַד מִינֵּיהּ. אַשְׁכְּחֵיהּ חַד סִרְקִיי. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רַבָּנִן וְאַכְשְׁרוּן. הָדָא אָמְרָה עָבַר גּוֹי כָּשֵׁר. נֹאמַר. סֵימָן הָיָה לוֹ בָהּ. לֹא כֵן תַּנֵּי. אֵין סֵימָנִין בְּגִיטִּין. בְּהַהוּא דְאָמַר. תַּרְתֵּי תְּלַת שׁוּרִין. בְּרַם הָכָא הֵ״י שֶׁבּוֹ הָיָה נָקוּד. רִבִּי עֶזְרָא בָּעֵי קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. הָכָא לָמָּה הוּא פָסוּל. אֲנִי אוֹמֵר. אַחֵר הָיָה שָׁם וְהָיָה שְׁמוֹ כִשְׁמוֹ. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁבָּדְקוּ אוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אַחֵר שֶׁשְּׁמוֹ כִשְׁמוֹ. אֶלָּא מִשּׁוּם חוֹמֶר הוּא בָּעֲרָיוֹת. וְהָא תַנִּינָן. הָלְכוּ וְלֹא מָצְאוּ שָׁם אָדָם וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. הָלְכוּ וְלֹא הִכִּירוּהוּ וְהִשִּׁיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי מָנַא. כֵּן אָמַר רִבִּי שַׁמַּי רִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי בּוּן בַּר חִיָיה. הָאִישׁ הַזֶּה שְׁנֵי גִיטִּין הָיוּ בְיָדוֹ. אֶחָד כָּשֵׁר וְאֶחָד פָּסוּל. אִיבֵּד אֶת הַכָּשֵׁר וְהִשְׁלִיךְ אֶת הַפָּסוּל. בְשָׁעָה שֶׁמָּצָא אֲנִי אוֹמֵר הַפָּסוּל מָצָא.