תלמוד ירושלמי - מסכת סוטה · פרק ט׳ הלכה ב׳

משנה: נִמְצָא טָמוּן בַּגַּל אוֹ תָלוּי בָּאִילָן אוֹ צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. שֶׁנֶּאֱמַר בָּאֲדָמָה וְלֹא טָמוּן בַּגַּל. נוֹפֵל וְלֹא תָלוּי בָּאִילָן. בַּשָּׂדֶה וְלֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. נִמְצָא סָמוּךְ לַסְּפָר. לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין לֹא הָיוּ מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין. נִמְצָא מְכוּוָּן בֵּין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת שְׁתֵּיהֶן מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים עִיר אַחַת מְבִיאָה עֲגְלָה עֲרוּפָה. וְאֵין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת מְבִיאוֹת שְׁתֵּי עֲגָלוֹת. וְאֵין יְרוּשָׁלֵם מְבִיאָה עֶגְלָה עֲרוּפָה.

הלכה: תַּנֵּי. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר. נִמְצָא חָנוּק וְתָלוּי בָּאִילָן לֹא הָיוּ עוֹרְפִין. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּר יוּדָה. אֵין צָריךְ לוֹמַר חָנוּק וְתָלוּי בָּאִילָן. מְנַיִין אֲפִילוּ מוּשְׁלָךְ. תַּלְמוּד לוֹמַר נוֹפֵל. מַה תַלְמוּד לוֹמַר חָלָל. אֶלָּא אֲפִילוּ הָרוּג וְתָלוּי בָּאִילָן לֹא הָיוּ עוֹרְפִין.

תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. נִמְצָא עוֹמֵד עַל מִיטָּתוֹ וְהַסַּכִין תְּקוּעָה בְלִיבּוֹ אֵין עוֹרְפִין. תַּנֵּי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי. הָיוּ עוֹרְפִין. דְּהָדָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִן אִילֵּין דְּהָכִין הָכִין. דְּאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. כָּל אִילֵּין דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי מִן אִילֵּין דְּהָכִין הָכִין יְחִידִין אִינּוּן וְלֹא סָמְכִין עֲלֵיהוֹן.

נִמְצָא בְּעָלִיל לָעִיר הָיוּ עוֹרְפִין כְּדֵי לְקַיֵים בּוֹ מִצְוַת עִיסּוּק מְדִידָה.

רַב נְחַת לְתַמָּן אָמַר אֲנָא הוּא בֶּן עַזַּאי דְּהָכָא. אֲתָא חַד סָב שְּׁאַל לֵיהּ שְּׁנֵי הֲרוּגִין זֶה עַל גַּב זֶה. סְבַר שֶׁהֵן עוֹרְפִין. אֲמַר לֵיהּ אֵין עוֹרְפִין. אֲמַר לֵיהּ. לָמָּה. אֲמַר לֵיהּ. הַתַּחְתּוֹן מִשּׁוּם טָמוּן וְהָעֶלְיוֹן מִשּׁוּם צָף. כַּד סְלַק לְהָכָא אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרִבִּי. אֲמַר לֵיהּ. יְאוּת אֲמַר לָךְ. כִּי יִמָּצֵא. לֹא כִי יִמָּצְאוּ. לֹא מִסְתַּבְּרָא דְּלָאו בָּאֲדָמָה. לֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם. בַּשָּׂדֶה. לֹא טָמוּן בַּגַּל. וְתַנֵּיי דְבֵית רִבִּי כֵן.

מִחְלְפָא שִׁיטַּתּוֹן דְּרַבָּנִין. תַּמָּן אִינּוּן אָמְרִין. [לְרַבּוֹת אֶת הַטָּמוּן]. וְכֹא אִינּוּן אָמְרִין [פְּרָט לְטָמוּן]. תַּמָּן שָׂדְךָ בְגָלוּי. פְּרָט לְטָמוּן. וּקְצִירְךָ בְגָלוּי. פְּרָט לְטָמוּן. מִיעוּט אַחַר מִיעוּט. לְרַבּוֹת אֶת הַטָּמוּן. בְּרַם הָכָא בָּאֲדָמָה. לֹא צָף עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

נִמְצָא סָמוּךְ לכפר. אֲנִי אוֹמֵר סַרַקִיִים הָרְגוּהוּ. לְעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ גּוֹיִם. אֲנִי אוֹמֵר. גּוֹיִם הָרְגוּהוּ. אוֹ לְעִיר שֶׁאֵין בָּהּ בֵּית דִּין. לֹא הָיוּ מוֹדְדִין אֶלָּא מֵעִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ בֵּית דִּין. דִּכְתִיב יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וגו׳.

מַה טַעֲמוֹן דְּרַבָּנִין. דִּכְתִיב וְהָיְתָה הָעִיר הַקְּרוֹבָה אֶל הֶחָלָל. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי אֱלִעֶזֶר. דִּכְתִיב וּמָדְדוּ אֶל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹת הֶחָלָל.

עָרֵי מִקְלָט מַה הֵן. אִין תֵּימַר. לְמַחֲלוֹקֶת נִיתְּנוּ. מֵבִיאוֹת עֶגְלָה עֲרוּפָה. אִין תֵּימַר. לְבֵית דִּירָה נִיתְּנוּ. אֵינָן מֵבִיאוֹת עֶגְלָה עֲרוּפָה.