תלמוד ירושלמי סוטה פרק ו׳
4 הלכות בפרק, 15 קטעים. לחצו על הלכה לקריאתה במלואה.
א׳משנה: מִי שֶׁקִּינֵּא לָהּ וְנִסְתְּרָה אֲפִילוּ שָׁמַע מִן הָעוֹף הַפּוֹרֵחַ יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר מִשֶּׁיִּשְׂאוּ וְיִתְּנוּ בָהּ מוֹזְרוֹת בַּלְּבָנָה.ב׳משנה: אָמַר עֵד אֶחָד אֲנִי רְאִיתִיהָ שֶׁנִּיטְמֵאת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא אֲפִילוּ עֶבֶד אֲפִילוּ שִׁפְחָה הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנִין אַף לְפָסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ. חֲמוֹתָהּ וּבַת חֲמוֹתָהּ וְצָרָתָהּ וִיבִמְתָּהּ וּבַת בַּעֲלָהּ הֲרֵי אֵלּוּ נֶאֱמָנוֹת. לֹא לְפָסְלָהּ מִכְּתוּבָּתָהּ אָמְרוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא תִשְׁתֶּה.ג׳משנה: שֶׁהָיָה בַדִּין. וּמָה אִם עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵינָהּ אוֹסְרַתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם אֵינָהּ מִתְקַיֶימֶת בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם עֵדוּת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסְרַתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם אֵינוֹ דִין שֶׁלֹּא תִתְקַיֵים בְּפָחוֹת מִשְּׁנַיִם. תַּלְמוּד לוֹמַר וְעֵד אֵין בָּהּ כָּל עֵדוּת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ. קַל וָחוֹמֶר לְעֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה מֵעַתָּה. וּמָה עֵדוּת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁאוֹסְרַתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם הֲרֵי הִיא מִתְקַיֶימֶת בְּעֵד אֶחָד עֵדוּת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁאֵינָהּ אוֹסְרַתָּהּ אִיסּוּר עוֹלָם אֵינוֹ דִין שֶׁתִּתְקַיֵים בְּעֵד אֶחָד. תַּלְמוּד לוֹמַר כִּי מָצָא בָהּ עֶרְוַת דָּבָר וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים יָקוּם דָּבָר. מַה לְהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים.ד׳משנה: עֵד אוֹמֵר נִיטְמֵאת וְעֵד אוֹמֵר לֹא נִיטְמֵאת. אִשָּׁה אוֹמֶרֶת נִיטְמֵאת וְאִשָּׁה אוֹמֶרֶת לֹא נִיטְמֵאת הָיְתָה שׁוֹתָה. אֶחָד אוֹמֵר נִיטְמֵאת וְעֵדִים שְׁנַיִם אוֹמְרִים לֹא נִיטְמֵאת הָיְתָה שׁוֹתָה. שְׁנַיִם אוֹמְרִים נִיטְמֵאת וְאֶחָד אוֹמֵר לֹא נִיטְמֵאת לֹא הָיְתָה שׁוֹתָה.