תלמוד ירושלמי - מסכת שביעית · פרק ו׳ הלכה ב׳

משנה: עוֹשִׂין בְּתָלוּשׁ בְּסוּרִיָּא אֲבָל לֹא בִמְחוּבָּר. דָּשִׁים וְזוֹרִים וְדוֹרְכִים וּמְעַמְּרִין אֲבָל לֹא קוֹצְרִים וְלֹא בוֹצְרִין וְלֹא מוֹסְקִין. כְּלָל אָמַר רִבִּי עֲקִיבָה כָּל שֶׁכְּיוֹצֵא בוֹ מוּתָּר בָּאָרֶץ עוֹשִׂין אוֹתוֹ בְסוּרִיָּא.

הלכה: עוֹשִׂין בְּתָלוּשׁ בְּסוּרִיָּא כו׳. אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ שֶׁלֹּא יְהוּ הוֹלְכִין הוֹלְכִין וּמִשְׁתַּקְעִין שָׁם. בְּתָלוּשׁ לָמָּה הוּא מוּתָּר מִן גַו דוּ חָמֵי רַוְוחָא קְרִיב לָא נְפִיק.

רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא מַהוּ לִטְחוֹן עִם הַגּוֹי בָּאָרֶץ. אָמַר לֵיהּ מַתְנִיתָא אָמַר שֶׁהוּא אָסוּר דְּתַנִּינָן עוֹשִׂין בְתָלוּשׁ בְּסוּרִיָּא אֲבָל לֹא בִמְחוּבָּר הָא בָאָרֶץ אֲפִילוּ בְתָלוּשׁ יְהֵא אָסוּר.

מָקוֹם שֶׁהוּא נֶאֱכָל וְלֹא נֶעֱבָד. מַהוּ לְהַשְׂכִּיר בְּהֶמְתּוֹ שָׁם. רִבִּי לֵוִי צִנַּבְּרִיָּא שָׁאַל לְרִבִּי יִצְחָק וּלְרִבִּי אִימִּי וְאָסְרוּן. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה יְהַב לְעַמְמַיָּא פְרִיטִין לֹא מִשּׁוּם דְהוּא אָסוּר אֶלָּא שֶׁלֹּא לְיַיחֵד בְּהֶמְתּוֹ עִם הַגּוֹי.

וּמַה נָן קַיָימִין. אִם בְּפֵירוֹת שִׁשִּׁית שֶׁנִּכְנְסוּ לַשְּׁבִיעִית אֲפִילוּ בָאָרֶץ מוּתָּר. אִם בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית שֶׁיָּצְאוּ לְמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית לַחֲרוֹשׁ מוּתָּר וְלִקְצוֹר אָסוּר. אֶלָּא כִּי נָן קַיָימִין בְּפֵירוֹת שְׁבִיעִית בַּשְּׁבִיעִית.

רִבִּי חוּנָא אֲזַל לְצוֹר וְאָסַר לוֹן הָדָא אַשְׁקִיָיתָה. שָׁמַע רִבִּי יוֹסֵי וְאָמַר וְיֵאוּת וְהָדָא לֹא בִמְחוּבָּר הִיא. וְהָא תַנִּינָן מַשְׁקִין בֵּית הַשַּׁלְּחִין בְּמוֹעֵד וּבַשְּׁבִיעִית. אָמַר רִבִּי יוּדָן לִזְרָעִים שֶׁבּוֹ. רִבִּי מָנָא בָּעֵי מֵעַתָּה יְהֵא מוּתָּר לַחֲרוֹשׁ לָהֶן.