תלמוד ירושלמי שבת פרק ד׳
3 הלכות בפרק, 24 קטעים. לחצו על הלכה לקריאתה במלואה.
א׳משנה: בַּמֶּה טוֹמְנִין וּבַמָּה אֵין טוֹמְנִין. אֵין טוֹמְנִין לֹא בַגֶּפֶת וְלֹא בַזֶּבֶל וְלֹא בְמֶלַח וְלֹא בַסִיד וְלֹא בַחוֹל בֵּין לַחִין בֵּין יְבֵשִׁין. לֹא בַתֶּבֶן וְלֹא בַמוֹכִין וְלֹא בַזּוֹגִין וְלֹא בָעֲשָׂבִין בִּזְמַן שֶׁהֵן לַחִין. אֲבָל טוֹמְנִין בָּהֶן כְּשֶׁהֵן יְבֵישִׁין. טוֹמְנִין בַּכְּסוּת וּבַפֵּירוֹת וּבְכַנְפֵי יוֹנָה וּבִנְעוֹרֶת שֶׁל פִּשְׁתָּן וּבִנְסוֹרֶת שֶׁל חָרָשִׁין דַּקָּה. רַבִּי יְהוּדָה אוֹסֵר בַּדַקָּה וּמַתִּיר בַּגַסָּה:ב׳משנה: טוֹמְנִין בַּשְׁלָחִין וּמְטַלְטְלִין אוֹתָן בְּגִיזֵּי צֶמֶר וְאֵין מְטַלְטְלִין אוֹתָן. כֵּיצַד עוֹשֶׂה נוֹעֵר אֶת הַכִּסּוּי וְהֵן נוֹפְלוֹת. רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה אוֹמֵר קוּפָּה מַטָּהּ עַל צִידָּהּ וְנוֹטֵל שֶׁמָּא יִטּוֹל וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲזִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים נוֹטֵל וּמַחֲזִיר.ג׳משנה: אִם לֹא כִיסָּהוּ מִבְּעוֹד יוֹם לֹא יְכַסֶּנּוּ מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. כִּיסָּהוּ וְנִתְגַּלָּה מוּתָּר לְכַסּוֹתוֹ. מְמַלֵּא אֶת הַקִּיתוֹן וְנוֹתֵן לְתַחַת הַכַּר אוֹ תַחַת הַכֶּסֶת: