תלמוד ירושלמי - מסכת פסחים · פרק ז׳ הלכה ח׳

משנה: נִטְמָא שָׁלֵם אוֹ רוּבּוֹ שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. נִטְמָא מִיעוּטוֹ וְהַנּוֹתָר שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בְחַצְרוֹתֵיהֶן אוֹ עַל גַּגּוֹתֵיהֶן מֵעֲצֵי עַצְמָן. הַצַּיְקָנִין שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה בִּשְׁבִיל לֵיהָנוֹת מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה:

הלכה: רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּה בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. כְּדֵי לְפַרְסְמוֹ. לְהוֹדִיעַ שֶׁקִּילְקֵל בּוֹ. אָמַר. הֲרֵינִי שׂוֹרְפוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי עַצְמוֹ. אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ. לֹא צוֹרְכְה דְלֹא. [אָמַר.] הֲרֵינִי שׂוֹרְפוֹ עַל גַּגִּי מֵעֲצֵי עַצְמִי. כָּל שֶׁכֵּן אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ.

רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי הִילָא. לְהוֹדִיעַ לָבֹא אַחֲרָיו שֶׁהוּא צֵויקָן. תֵּדַע לָךְ. בְּכָל אָתָר לֹא צָוַוח לֵיהּ צֵוייקָן. וָכָא אַתְּ צָוַוח לֵיהּ צֵוייקָן. קַל הֵיקִלוּ בָּאַכְסְנַיי.

אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִגְדָּל הָיָה עוֹמֵד בְּהַר הַבַּיִת וְהָיָה קָרוּי בִּירָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. כָּל הַר הַבָּיִת קָרוּי בִּירָה. לַעֲשׂוֹת הַכֹּל וְלִבְנוֹת הַבִּירָה אֲשֶׁר הֲכִינוֹתִי.