תלמוד ירושלמי - מסכת ערלה · פרק ב׳ הלכה ט׳

משנה: חֲתִיכָה שֶׁל קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וְשֶׁל פִּיגּוּל וְשֶׁל נוֹתָר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם חֲתִיכוֹת אָסוּר לַזָּרִים וּמוּתָּר לַכֹּהֲנִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר לַזָּרִים וְלַכֹּהֲנִים. בְּשַׁר קָדְשֵׁי קֳדָשִׁים וּבְשַׂר קֳדָשִׁים קַלִּים שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם בְּשַׂר הַתַּאֲוָה אָסוּר לַטְּמֵאִים וּמוּתָּר לַטְהוֹרִים.

הלכה: תַּנֵּי שֶׁל פִּיגּוּל וְשֶׁל נוֹתָר וְשֵׁל קֳדָשִׁים קַלִּים.

אָמַר רִבִּי יוֹנָה לֹא אָמַר אֶלָּא קֳדָשִׁים קַלִּים. פִּיגּוּל וְנוֹתָר לְאַחַר זְרִיקָה לֹא כְלִפְנֵי זְרִיקָה הֵן. לֹא אָמַר אֶלָּא פִּיגּוּל וְנוֹתָר דָּבָר שֶׁאֵין זְרִיקָה מַתִּרָתוֹ בְּקָדְשֵׁי קֳדָשִׁים הָא בְקֳדָשִׁים קַלִּין הוֹאִיל וְהֵן מוּתָּרִין אַחַר זְרִיקָה אֲפִילּוּ לִפְנֵי זְרִיקָה אֵין לוֹקִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם זָרוּת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לֹא אָמְרוּ אֶלָּא קֳדָשִׁים קַלִּים. פִּיגּוּל וְנוֹתָר לְאַחַר זְרִיקָה לֹא כְלִפְנֵי זְרִיקָה הֵן. לְאֵי זֶה דָבָר נֶאֱמַר פִּיגּוּל וְנוֹתָר לְהוֹצִיא קֳדָשִׁים קַלִּים לְאַחַר זְרִיקָה. הָא לִפְנֵי זְרִיקָה הוֹאִיל וְהֵן אֲסוּרִין בְּקֳדָשִׁים קַלִּין לוֹקִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם זָרוּת. אָמַר רִבִּי אָבִין לִישָׁן מַתְנִיתָה מְסַיְיעָא לְרִבִּי יוֹסֵי נִדְבוֹתֵיךָ זוֹ תוֹדָה וּשְׁלָמִים שֶׁאִם אָכַל מֵהֶן לִפְנֵי זְרִיקַת דָּמִים לוֹקֶה.

רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר כְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל. וְקַשְׁיָא עַל דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לֹא כֵן סָבְרִנָן מֵימַר כּוּלְּהֹן לְשׁוֹן תְּרוּמָה מִצְטָרְפִין. וָכָא יִצְרְפוּ כּוּלָן לְשׁוֹן טוּמְאָה וּלְשׁוֹן זָרוּת. סָבַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כְּהָדָא. דְּתַנֵּי בַּר קַפָּרָא חֲתִיכָה שֶׁלְקוֹדֶשׁ וְשֶׁלְפִּיגּוּל וְשֶׁלְנוֹתָר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלוּ עִם הַחֲתִיכוֹת רִבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר. וַחֲכָמִים אוֹסְרִין.