תלמוד ירושלמי - מסכת נזיר · פרק ט׳ הלכה ו׳

משנה: נָזִיר הָיָה שְׁמוּאֵל כְּדִבְרֵי רִבִּי נְהוֹרַיי שֶׁנֶּאֱמַר וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. נֶאֱמַר בְּשִׁמְשׁוֹן מוֹרָה וְנֶאֱמַר בִּשְׁמוּאֵל מוֹרָה מַה מוֹרָה הָאֲמוּרָה בְּשִׁמְשׁוֹן נָזִיר אַף מוֹרָה הָאֲמוּרָה בִּשְׁמוּאֵל נָזִיר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי וַהֲלֹא אֵין מוֹרָה אֶלָּא שֶׁל בָּשָׂר וָדָם. אָמַר לוֹ רִבִּי נְהוֹרַאי וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וּכְבָר הָיָה עָלָיו מוֹרָא שֶׁל בָּשָׂר וָדָם.

הלכה: אָמַר רִבִּי יַנַּאי. כְּתִיב וְכָל הֶהָרִים אֲשֶׁר בַּמַּעְדֵּר יֵעָדֵרוּן לֹא תָבֹא שָׁמָּה יִרְאַת שָׁמִיר וָשָׁיִת. מָה הָדֵין בִּיזְרָא דְּחִיל מִן הָדֵין פַּרְזְלָא. אַף הָדֵין סְעָרָה דְּחִיל מִן הָדֵין פַּרְזְלָא.