תלמוד ירושלמי - מסכת כלאים · פרק ד׳ הלכה ג׳

משנה: הַנּוֹטֵעַ שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים כֶּרֶם. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אֵינוֹ כֶרֶם עַד שֶׁיְּהוּ שְׁתֵּי שׁוּרוֹת. לְפִיכָךְ הַזּוֹרֵעַ אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁבְּכֶרֶם בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים קִידֵּשׁ שוּרָה אַחַת וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים שְׁתֵּי שׁוּרוֹת.

הלכה: וְהוּא שֶׁזָּרַע כְּנֶגֶד הָאֶמְצָעִי. זָרַע כְּנֶגֶד הָאֶמְצָעִי עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית שַׁמַּי אוֹסֵר אֶת כָּל הַשּׁוּרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית הִלֵּל אוֹסֵר שָׁלֹשׁ כְּנֶגֶד שָׁלֹשׁ. זָרַע כְּנֶגֶד הַבֵּנַיִין שֶׁבְּאֶמְצָעִי. עַל דַּעְתִּין דְּבֵית שַׁמַּי אוֹסֵר שְׁתַּיִם מִכָּאן וּשְׁתַּיִם מִכָּאן. חֲמִישִּׁית אֵי זוֹ הִיא נֶאֱמַר. אִם הָיוּ זְרָעִים קְרוֹבִין לְאַחַת מֵהֶן הֲרֵי אֵילּוּ אֲסוּרוֹת. וְאִם לָאו הֲרֵי אֵילּוּ מוּתָּרוֹת. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית הִלֵּל אָסוּר אַרְבַּע כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם. זָרַע כְּנֶגֶד קֶרֶן הַזָּוִית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית שַׁמַּי אֵיזוֹ [שׁוּרָה אֲסוּרָה] זוֹ זוֹ. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית הִלֵּל אָסוּר שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב מִכָּאן וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב מִכָּאן. זָרַע כְּנֶגֶד הַבֵּינַיִּן שֶׁבְּקֶרֶן הַזָּוִית. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית שַׁמַּי אוֹסֵר אֶת כָּל הַשּׁוּרָה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּבֵית הִלֵּל אוֹסֵר שְׁתַּיִם כְּנֶגֶד שְׁתַּיִם וְאַחַת יוֹצֵא זָנָב מִיכָּן. שִׁישִּׁית אֵי זוֹ הִיא. שְׁלִישִׁית שֶׁבְּרִאשׁוֹנָה שְׁנִיָיה שֶׁבִּשְׁלִישִית.