תלמוד ירושלמי עירובין פרק ז׳

10 הלכות בפרק, 34 קטעים. לחצו על הלכה לקריאתה במלואה.

א׳משנה: חַלּוֹן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה בְּתוֹךְ עֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מִעָרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מֵאַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה אוֹ לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד:ב׳משנה: כּוֹתֶל שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת גָּבוֹהַּ. עֲשָׂרָה וְרָחָב אַרְבָּעָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. הָיוּ בְרֹאשׁוֹ פֵירוֹת אֵילּוּ עוֹלִין מִיכָּן וְאוֹכְלִין וְאֵילּוּ עוֹלִין מִיכָּן וְאוֹכְלִין וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ לְמַטָּן. נִפְרַץ הַכּוֹתֶל עַד עֶשֶׂר אַמּוֹת מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד מִפְּנֵי שֶׁהוּא כַּפֶּתַח. יוֹתֵר מִיכָּן מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם:ג׳משנה: חָרִיץ שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת עָמוֹק עֲשָׂרָה וְְרָחָב אַרְבָּעָה מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד אֲפִילוּ מָלֵא קַשׁ אוֹ תֶבֶן. מָלֵא עָפָר אוֹ צְרוֹרוֹת מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם:ד׳משנה: נָתַן עָלָיו נֶסֶר כָּל שֶׁהוּא רָחָב אַרְבָּעָה טְפָחִים וְכֵן שְׁתֵּי כְצוֹצְרָיוֹת זוֹ כְנֶגֶד זוֹ מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאִם רָצוּ מְעָרְבִין אֶחָד. פָּחוּת מִיכָּן מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד:ה׳משנה: מַתְבֵּן שֶׁבֵּין שְׁתֵּי חֲצֵירוֹת גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים מְעָרְבִין שְׁנַיִם וְאֵין מְעָרְבִין אֶחָד. אֵילּוּ מַאֲכִילִין מִיכָּן וְאֵילּוּ מַאֲכִילִין מִיכָּן. נִתְמַעַט הַתֶּבֶן מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים מְעָרְבִין אֶחָד וְאֵין מְעָרְבִין שְׁנַיִם:ו׳משנה: כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בַּמָּבוֹי מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר הֲרֵי זוֹ לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ. אֲבָל אֵינוֹ מְזַכֶּה לֹא עַל יְדֵי בְנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים וְלֹא עַל יְדֵי עַבְדוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מִפְּנֵי שֶׁיָדָן כְּיָדוֹ:ז׳משנה: נִתְמַעֵט הָאוֹכֶל מוֹסִיף וּמְזַכֶּה וְאֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ. נִיתְוַסְּפוּ עֲלֵיהֶן מוֹסִיף וּמְזַכֶּה וְצָרִיךְ לְהוֹדִיעַ:ח׳משנה: כַּמָּה הוּא שִׁיעוּרוֹ בִּזְמַן שֶׁהֵן מְרוּבִּין מְזוֹן שְׁתֵּי סְעוּדוֹת לְכוּלָּן. וּבֶזְמַן שֶׁהֵן מוּעָטִין כַּגְּרוֹגֶרֶת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד:ט׳משנה: אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים בִּתְחִילַּת הָעֵירוּב אֲבָל בְּשִׁיֵרֵי הָעֵירוּב כָּל שֶׁהוּא. לֹא אָמְרוּ לְעָרֵב בַּחֲצֵירוֹת אֶלָּא שֶׁלֹּא לְשַׁכַּח אֶת הַתִּינוֹקוֹת:י׳משנה: בַּכֹּל מִעָרְבִין וּמִשְׁתַּתְּפִין חוּץ מִן הַמַּיִם וּמִן הַמֶּלַח דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר כִכָּר הוּא עֵירוּב. אֲפִילוּ מַאֲפֵה סְאָה וְהִיא פְרוּסָה אֵין מְעָרְבִין בָּהּ. כִּכָּר בְּאִיסָּר וְהוּא שָׁלֵם מְעָרְבִין בּוֹ: נוֹתֵן אָדָם מָעֵיו לַחֶנְוָונִי אוֹ לַנַּחְתּוֹם כְּדֵי שֶׁיִזְכֶּה לוֹ בָעֵירוּב דִּבְרֵי רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים לֹא זָכוּ לוֹ מְעוֹתָיו. וּמוֹדִין בִּשְׁאָר כָּל אָדָם שֶׁזָּכוּ לוֹ מְעוֹתָיו שֶׁאֵין מְעָרְבִין לָאָדָם אֶלָּא מִדַּעְתּוֹ. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה בַּמֶּה דְבָרִים אַמורִים בְּעֵירוּבֵי הַתְּחוּמִין אֲבָל בְּעֵירוּבֵי הַחֲצֵירוֹת מְעָרְבִין לְדַעְתּוֹ וְשֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ לְפִי שֶׁזָּכִין לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא בְּפָנָיו וְאֵין חָבִין לֹו אֶלָּא בְּפָנָיו: