תלמוד ירושלמי - מסכת חלה · פרק ד׳ הלכה ג׳

משנה: נוֹטֵל אָדָם כְּדֵי חַלָּה מֵעִיסָה שֶׁלֹּא הוּרְמָה חַלָּתָהּ לַעֲשׂוֹתָהּ בְּטָהֳרָה לִהְיוֹת מַפְרִישׁ עָלֶיהָ וְהוֹלֵךְ חַלַּת דְּמַיי עַד שֶׁתִּסְרַח שֶׁחַלַּת דְּמַיי נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא וְשֶׁלֹּא מִן הַמּוּקָּף.

הלכה: מַהוּ עַד שֶׁתִּסְרַח מֵאוֹכֶל אָדָם אוֹ עַד שֶׁתִּפְסוֹל מֵאוֹכֶל הַכֶּלֶב. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא נִסְרְחָה מֵאוֹכֶל אָדָם מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתָהּ בְּטוּמְאָה. מְטַמֵּא טוּמְאַת אוֹכְלִין וְאַתְּ אָמְרָת מֵאוֹכֶל הַכֶּלֶב. אֶלָּא מֵאוֹכֶל אָדָם.

הָדָא אָמְרָה שֶׁתּוֹרְמִין מִן הָרַע עַל הַיָּפֶה. וְאַתְיָיא כַּיי דָּמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר רַב נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן שֶׁתּוֹרְמִין מֵעָלֵי אִיסְתָּפֻנִינֵי עַל הָאִיסְטָּפֻנִינֵי בְּמָקוֹם שֶׁאוֹכְלִין אוֹתָהּ. כְּהָדָא גַּמְלִיֵיל זֶוּגָא אִינְשִׁי מְתַקְּנָה אִיסְטָפֻנִינִיתֵיהּ. אָתָא שָׁאַל לְרִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֵיהּ אִית תַּמָּן קְנִיבָה אַפְרִישׁ מִן קְנוּבְתָהּ.

תַּנֵּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלְדְּמַאי. אִיתָא חֲמִי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלְוַודַּאי נִיטֶּלֶת מִן הַטָּהוֹר עַל הַטָּמֵא תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁלְדְּמַאי לֹא כָּל שֶׁכֵּן. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בְּסָפֵק תְּרוּמָה גְדוֹלָה אֲנָן קַיָימִין סָפֵק הִפְרִישׁ תְּרוּמָה סָפֵק לֹא הִפְרִישׁ כְּמַה דְתֵימַר מִן הַוַּדַּאי עַל הַדְּמַאי תְּרוּמָה לֹא תֵאָכֵל עַד שֶׁיּוֹצִיא תְרוּמָה וּמַעְשְׂרוֹת וְאָמַר מִן הַדְּמַאי עַל הַדְּמַאי כֵּן. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בַּר כַּרְסָנָא כָּאן בְּרוֹצֶה לְאוֹכְלָהּ כָּאן בְּרוֹצֶה לְשׂוֹרְפָהּ.