תלמוד ירושלמי - מסכת בבא מציעא · פרק ט׳ הלכה י״א

משנה: אֶחָד שְׂכַר הָאָדָם וְאֶחָד שְׂכַר הַבְּהֵמָה וְאֶחָד שְׂכַר הַכֵּלִים יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְיֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר עַד בּוֹקֶר. אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. לֹא תְבָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָונִי אוֹ אֵצֶל שׁוּלְחָנִי אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו. הַשָּׂכִיר נִשְׁבַּע בִּזְמַנּוֹ וְנוֹטֵל עָבַר זְמַנּוֹ אֵינוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. וְאִם יֵשׁ עֵדִים שֶׁתְּבָעוֹ הֲרֵי זֶה נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ וְאֵין בּוֹ מִפְּנֵי לֹא תָלִין פְּעוּלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בּוֹקֶר.

הלכה: אֶחָד שְׂכַר הָאָדָם כול׳. כְּתִיב לֹא תַעֲשׁוֹק עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאֲחֶיךָ. אֵילּוּ יִשְׂרָאֵל. מִגֵּרְךָ. זֶה גֵר צֶדֶק. בְּאַרְצְךָ. לְרַבּוֹת הַבְּהֵמָה וְהָעֲבָדִים. בִּשְׁעָרֶיךָ. לְרַבּוֹת הַמִּטַּלְטְלִין.

תַּנֵּי. יָכוֹל הִמְחָהוּ אֵצֶל חֶנְוָונִי אוֹ אֵצֶל שׁוּלְחָנִי יְהֵא עוֹבֵר עָלָיו. אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו אֲבָל עוֹבְרִין הֵן עָלָיו. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁתְּבָעוֹ. לֹא תְבָעוֹ אֵינוֹ עוֹבֵר עָלָיו.

הַשָּׂכִיר בִּזְמַנּוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. בְּשֶׁאָמַר לוֹ. נָתַתִּי. אֲבָל אִם אָמַר לוֹ. אֶתֵּן לְמָחָר. אִם אָמַר לוֹ. נָתַתִּי. אֵינוֹ נֶאֱמָן. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אוֹמֵר. וַאֲפִילוּ לְמָחָר אִם אָמַר לוֹ. נָתַתִּי. נֶאֱמָן.

גֵּר תּוֹשָׁב יֵשׁ בּוֹ מִשּׁוּם בְּיוֹמוֹ תִּתֵּן שְׂכָרוֹ כול׳. כְּתִיב לא תַעֲשׁוֹק אֶת רֵעֲךָ. פְּרָט לְגֵר תּוֹשָׁב.