דיני כחל - טור יורה דעה סימן צ׳

הכחל וכו' לכאורה משמע מדברי רבינו מדלא התיר לכתחלה לרש"י בקריעת ש"ו וטחו בכותל אלא לבשלו לבדו אלמא דעם בשר אסור לרש"י לפחות לכתחלה. אבל בתוספות וסמ"ג כתבו לדעת רש"י דאפילו עם בשר שרי לכתחלה וכך היא דעת הרשב"א לפי פרש"י הביאו רבינו בסמוך ובהגהות ש"ד כתב ע"ש ראבי"ה דלרש"י אסור עם בשר אפי' דיעבד אפי' קרעו ש"ו וכ"כ במרדכי ע"ש רש"י בתשובה ובהגהת ש"ד כתב עוד סברא שלישית לרש"י דלכתחלה הוא דאסור אבל דיעבד שרי אם בשלו עם בשר וקרעו ש"ו וטחו בכותל ולכן נראה עיקר דלפי דרבינו ראה דיעות חלוקות אליביה דרש"י לפיכך לא כתב אלא מה שהוא מבואר בפירושו דבקדרה לבדו שרי לכתחלה היכא דקרעו ש"ו וטחו בכותל אבל בדין בישול עם בשר לא כתב כלל לרש"י מה דינו בלכתחלה ודיעבד כיון שאינו מבואר בפרש"י גופיה:

לא קרעו וכו' ואם יש ששים כנגדו מותר והכחל עצמו משלים לס' בפג"ה (סוף דף צ"ז) א"ר נחמן כחל בס' וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור דאי נפל לקדרה אחרת אוסר ופירש רש"י היכא דנתבשל הכחל עם בשר הואיל ומין היתר הוא משערים ליה בס' בהדי דידיה וכחל עצמו אסור שהרי הבשר נתן בו טעם (פי' נתן טעם בחלב) והוא לא נתן טעם בבשר לפי שמועט היה עכ"ל משם למד רבינו דלדעת רש"י היכא דלא קרעו ובשלו לבדו דבעינן ס' וכחל מן המנין והכחל עצמו מותר כיון שלא קבלה החלב טעם מבשר וכ"כ התוספות בפרק כ"ה (דף ק"ט) בד"ה אינו עובר וז"ל ומיהו גם לפירוש הקונטרס היכא דאיכא ס' במים שנתבשל בהן הכחל לא היה נאסר הכחל היכא שבשלו לחודיה לפי שהחלב הנפלט נתבטל במים אבל היכא דבשלו עם בשר אסור משום טעם בשר הנבלע בחלב שבכחל עכ"ל וכ"כ הרא"ש אלא שמ"ש ומיהו גם לפרש"י אם יש במים שמתבשל בהם הכחל ששים בלא בשר הכחל מותר וכו' הוא טעות סופר באין ספק דמאיזה טעם נצריך ס' בלא הכחל בנתבשל בלא בשר יותר מבנתבשל עם בשר דאין לומר דס"ל להרא"ש דבנתבשל בלא בשר א"צ ס' כנגד כל הכחל אלא כנגד החלב לפי אומד הדעת והלכך צריך ס' במים כנגד החלב בלא בשר הכחל לפי שטעם החלב ובשר הכחל נפלט לתוך המים ואם אין במים ס' לבטל טעם החלב נאסרו המים מיד בפליטת החלב ובשר הכחל ונ"נ וחוזר ואוסר בשר הכחל אבל בנתבשל עם בשר דאז ודאי יש במים ובשר ס' כנגד החלב הנפלט ולא נאסרו המים אלא דלפי דחיישינן דשמא הבשר שבקדרה נותן טעם בחלב שבכחל וחלב שבכחל נותן טעם בבשר החמירו דלא לשער ס' באומד הדעת אלא כנגד הכחל כוליה הלכך לא החמירו יותר להצריך ס' בלא בשר הכחל אלא כחל מן המנין הא לא איפשר דאם כן קשה דהוי רבינו חולק על דברי הרא"ש בסתם שהרי רבינו סובר דאף בנתבשל בלא בשר בכוליה משערינן אלא כצ"ל בלשון הרא"ש אם יש במים שמתבשל בהם הכחל בלא בשר ס' הכחל מותר וכו' והמלות נהפכו בדפוס בטעות וכדמוכח להדיא מדברי התוס' נ"ל:

ואם בשלו פעם אחרת בקדרה דינו כמו בפעם הראשונה נראה דתרתי אתא לאשמועינן חדא דלא תימא כיון דבכוליה משערינן א"כ בטלתיה כוליה דכבר נפק מיניה כל החלב ושוב אינו אוסר דליתא אלא חוזרת ואוסרת כדפירש רש"י דנאסר מיד עד שלא נצטמק משנתנה בו טעם ומאז שויוה רבנן כחתיכת איסור שהיא לעולם אסורה ואידך אשמועינן דלא תימא אם כן נעשה נבלה ממש ובעינן ס' בלא בשר הכחל הא נמי ליתא אלא דינה כמו בפעם הראשונה ולא בעינן אלא ס' בין הכל והיינו דקאמר בגמרא כיון דא"ר יצחק בריה דרב משרשיא וכחל עצמו אסור שויוה רבנן כחתיכה דנבלה משמע כנבלה אבל לא נבלה ממש ולהכי כתב הרשב"א דבנפל לקדרה בפחות מנ"ט הכחל נעשה נבלה ממש ואם חזר ונפלה לקדרה צריך ס' והוא וכדכתב רבינו בסמוך בשמו:

ומ"ש ולצלי צריך קריעה ש"ו וכו' כ"כ הרא"ם לדעת רש"י וכ"כ בסה"ת ומרדכי וסמ"ק וש"ד לדעת רש"י וכך הוא בפרש"י במקצת ספרים שבידינו בסוף הלכות כבד אבל התוספות והסמ"ג כתבו לדעת רש"י סגי בלצלי בקריעה מועטת ונראה דהיתה נוסחאתם בפ' רש"י שתי או ערב וכמו שהוא ג"כ בספרים שבידינו בפרש"י בהלכות כחל וכך היו גורסים בפירושו בסוף הלכות כבד כדכתבו התוס' להדיא אכן על רבינו איכא לתמוה לכאורה דתחלה כתב לדעת רש"י שתי וערב ואח"כ כתב על מ"ש רשב"א דלצלי צריך קריעה קצת שזהו כדעת רש"י ואין הדעת מקבלת לפרש דמ"ש תחלה שתי וערב שתי או ערב קאמר דכיון דאנן סלקינן ונחתינן בהך מילתא אי בעינן שתי וערב או סגי בחדא השתא דעיקר הידיעה תלוי בדקדוק הלשון אם כן היאך יכתוב הלשון שלא בדקדוק דמשתמע הכי והכי ובגמרא נמי אמרינן להדיא הא קמ"ל דלא בעינן קריעת שתי וערב פי' אלא סגי בקריעה שתי או ערב ולפעד"נ אמת דתחלה כתב רבינו שלדעת רש"י לצלי צריך ש"ו ע"פ דברי הרא"ש שכתב כך לדעת רש"י ואח"כ כשהביא דברי הרשב"א שכתב ויש מחמירין כתב לפרש דבריו שמ"ש ויש מחמירין זהו כדעת רש"י כלומר דעת רשב"א הוא לפרש כך בדעת רש"י דלא כמ"ש תחלה לדעת רש"י ומה שכתב וכן כתב בספר המצות רצה לומר שגם בספר המצות כתב שכך הוא לדעת רש"י וכן הוא מפורש בסמ"ג שפי' לדעת רש"י דלצלי א"צ אלא קריעה קצת והרב ב"י לא שת לבו לזאת דפרישית וכתב מה שכתב ושרי ליה מאריה כי מה שכתבתי בזה לפע"ד הוא ברור ופשוט ולפעד"נ עוד כדי ליישב גם השינוי שנמצא בפרש"י בזה והוא דבגמרא קאמרינן א"ל ר"א לשמעיה קרע לי כחל קודם שתצלנו ואנא איכול ופריך מאי קמ"ל מתניתין היא ומשני הא קמ"ל דלא בעינן קריעת ש"ו וטחו בכותל ופרש"י הא קמ"ל קריעה בעלמא קאמר ליה או שתי או ערב לפי שהחלב הנוטף יוצא למטה וכו' ולא בעי ש"ו אלא לקדרה וכו' עכ"ל דהשתא משמע לשונו דקאמר ולא בעי ש"ו אלא לקדרה ודאי בקריעה שתי וערב בהדי טיחה בכותל דקאמר בגמרא הוא וקאמר רש"י דלא בעינן להו אלא לקדרה אם כן תחלת לשונו שאמר או שתי או ערב נמי בהדי טיחה בכותל קאמר כלומר או שתי בהדי טיחה או ערב בהדי טיחה דלא בעי שתי וערב בהדי טיחה אלא לקדרה ואידך נוסחא נמי דאיתא בפירושיו דלצלי צריך ש"ו היינו בלא טיחה כלל דקריעה ש"ו בלא טיחה כלל לא עדיף מקריעה שתי או ערב בהדי טיחה דבין כך ובין קריעה קצת קרינן ליה ותלמודא נמי ה"ק הא קמ"ל דלא בעינן כולהו תלתא קריעה ש"ו וטיחה בכותל אלא סגי לצלי בתרי מגו תלתא כדפרישית והשתא ניחא דלענין דינא שתי הנוסחאות עולין בקנה אחד לדעת רש"י ופסק כר"א ולא כרב יהודה ונתיישב מעתה מה שהיה קשה לב"י שכתב ויש לתמוה למה פסק רש"י דלצלי צריך ש"ו וכו'. עוד הביא ב"י מ"ש הרשב"א בחדושיו וז"ל ורש"י ז"ל פי' כולה שמעתתא לצלי ובשלו דקתני בברייתא היינו צלי כדכתיב ויבשלו את הפסח ולכתחלה בעינן שתי וערב כרב יהודה דמתניתין דקתני הכחל קרעו לצלי קאמר ורב דאמר אינו עובר עליו ומותר לצלי קאמר דבדיעבד לצלי אף בלא קריעה שרי כלישנא קמא דרב ור"נ זויקו לה כחלא כלומר דשרי אף לכתחלה בלא קריעה ולקדרה בפני עצמו בעינן ש"ו וטחו בכותל אפילו דיעבד אסור אבל עם בשר אסור לכתחלה אפילו קרעו ש"ו וטחו בכותל עכ"ל והקשה ע"ז וז"ל ואינו מבין דבריו דמשמע מדבריו שרש"י סובר דרב יהודה לצלי מיירי ואם כן קשה אמאי פסק דסגי ליה בש"ו ולא אצרכיה נמי טיחה בכותל כדמצריך רב יהודה וצ"ע עכ"ל ולפעד"נ דהרשב"א הביא פרש"י לכולה שמעתתא וס"ל דרב יהודה אמתניתין קאי דמיירי בלצלי דמדקאמר רב דמתני' אינו עובר ומותר אלמא דאיירי לצלי דאי לקדרה אסור אפי' דיעבד וקא"ר יהודה דלצלי נמי קורעו ש"ו וטיחה בכותל אלא דהרשב"א נקט בלשון קצרה ש"ו ורצונו לומר בהדי טיחה בכוחל וכדפי' לעיל בסמוך ועיקר כוונת הרשב"א לאורויי דלפירש"י לרב יהודה לא סגי בקריעה קצת אלא דוקא ש"ו בעינן ולעולם בעינן נמי טיחה בכותל בהדיה לכתחלה אבל בדיעבד אפי' בלא קריעה כלל שרי כלישנא קמא דרב ותניא כוותיה אלא מיהו כיון דר' אלעזר פליג עליה דרב יהודה וקמ"ל דאפילו לכתחלה לא בעינן כולהו תלתא אלא סגי בקריעה קצת הכי נקטינן זאת היא דעת הרשב"א בחידושיו לפרש"י ואיכא למידק לפ"ז דלפרש"י כולא שמעתתא מיירי לצלי מנ"ל לרש"י הא דפירש בסוף הל' כבד דלקדרה צריך ש"ו וטחו בכותל כיון דלא איירי ביה תלמודא וי"ל דגריס הא קמ"ל דלא בעינן ש"ו וטיחה בכותל א"נ לקדרה וה"פ הא קמ"ל דר"א פליג אדרב יהודה וס"ל דלא בעינן לכתחילה ש"ו וטיחה בכותל כלל אי נמי מודה ליה דבקדרה בעינן לכולהו תלתא ואי לא עבד הכי אסור אפילו בדיעבד אפילו בלא בשר אלא דלצלי פליג עליה דרב יהודה ובמקצת ספרים לא גרסי אלא הא קמ"ל דלא בעינן קריעה ש"ו ותו לא וכך גורס הרשב"א ומשמעות גירסא זו דה"ק דלא בעינן שתי וערב אלא או שתי או ערב וכמו שהוא במקצת פירושים של רש"י ובמקצת ספרים גרסינן הא קמ"ל דלא בעינן ש"ו וטיחה בכותל וכך הוא בספרים שבידינו ומשמע מלשון זה דהכי קאמר דלא בעינן נמי טיחה בכותל אלא סגי בשתי וערב וכבר כתבתי דאפשר ליישב דלא סתרי אהדדי הני תרתי לישני דרש"י:

ומ"ש ולדעת ר"ת אם קרעו ש"ו וכו' איכא למידק לר"ת היאך משוה צלי שהחלב שיוצא נופל לארץ לבישול בלא בשר שהחלב יוצא וחוזר ונבלע בכחל וי"ל דס"ל דלא שייך לומר בצלי כבולעו כך פולטו כי אם בדם ובצלי נמי כשיוצא החלב חוזר ונבלע בכחל ואינו נפלט ממנו ואע"ג דבבשלו בלא בשר גרע טפי דאינו נופל כלל לארץ ואפ"ה מתירו לכתחלה בקריעה קצת ובדיעבד אפילו לא קרעו כלל ואפי' היכא דליכא ס' היינו טעמא דבלא בשר אע"ג דנפלט החלב וחוזר ונבלע מכל מקום כיון שלא נשתנה טעמו של כחל ממה שהיה בתחלה שרי אבל בהדי בשר אסור שקולט הבשר טעם החלב ונשתנה טעמו והיינו דגרסינן במקצת ספרים בפג"ה וכחל עצמו אסור היכא דלא קרעיה ש"ו ובשליה בהדי בשר דצריך ס' לבטל טעם החלב אבל בלא בשר אפילו אין בו ס' מותר ועיין בתוס' פג"ה (דף צ"ז) בד"ה וכחל עצמו וכ"כ במרדכי אליבא דר"ת וראב"ן וכ"כ תוספות והרא"ש בשמו וגם בעל המאור כתב שראה כתיבת יד של ר"ת שכתב דלצלי ובלא בשר צריך לכתחלה קריעה קצת אכן בסה"ת כתב ע"ש ר"ת דלצלי ובלא בשר שרי לכתחלה אפי' בלא קריעה כלל וכתבו גם המרדכי ונראה דטעם מחלוקתם דלסה"ת ר"ת פוסק כרב נחמן דאמר זויקו לה כחלא לילתא דמשמע בלא קריעה כלל אלא מלאה כנודות שרי ולהרז"ה ר"ת פוסק כר"א דאמר לשמעי' קרע לי ואנא איכול ועיין בסמ"ק מפרש היטב באריכות פירושו של ר"ת ומבואר להדיא לשם דלר"א צריך קריעה קצת לכתחלה בצלי ובלא בשר ולר"נ א"צ קריעה כלל בתרוייהו ודעת רבינו אליבא דר"ת כדעת התוס' והרא"ש משמו וכעדותו של הרז"ה ואכתי איכא לתמוה דכיון דבעם בשר לר"ת דינו כמו בלא בשר לרש"י דלכתחלה בעינן ש"ו וטיחה בכותל א"כ קשה מ"ש דבדיעבד לרש"י בקריעה קצת בלא בשר אוסר עד ס' ולר"ת בדיעבד עם בשר שרי בקריעה קצת בלא ס' ואפשר דלרש"י אף בקריעה ש"ו וטחו בכותל איכא ספק אם יש בו עדיין קצת חלב ולכן אסור לבשלו עם בשר לכתחלה ובלא בשר שרי כיון דאינו ודאי דאיכא חלב ואפי' אם יש קצת חלב לא ישתנה טעם הכחל אבל היכא דלא קרעו אלא קריעה קצת הוי ודאי דאיכא חלב קצת והילכך אף בלא בשר אסור דיעבד ובצלי שרי אפילו בלא קריעה כלל דחלב היוצא נסחט והולך לאיבוד ואפ"ה לכתחלה צריך לקורעו להוציא החלב לפי שהשפוד מתהפך וחוזר ונבלע אבל לר"ת ס"ל דכשקרעו ש"ו וטחו בכותל הוי ודאי שלא נשאר בו חלב כלל ולפיכך שרי אפי' עם בשר ובקריעה קצת הוי ספק אם נשאר בו קצת חלב ולכך בלא בשר שרי לכתחלה ועם בשר שרי בדיעבד ובלא קריעה כלל שרי בדיעבד בלא בשר אע"ג דאית ביה ודאי חלב כיון שלא נשתנה טעם הכחל ממה שהיה מפני בליעה זו:

ומ"ש ולרב אלפס קרעו שתי וערב וכו' איכא למידק דלכאורה משמע דאין חילוק בין ר"ת לרב אלפס אלא דלר"ת לצלי אסור לכתחלה אא"כ דקרעו קצת ולרב אלפס לצלי מותר אף בלא שום קריעה וא"כ לאיזה צורך כתב רבי' בדברי רב אלפס דין בישול עם בשר ובלא בשר כיון דאין חולק בזה על ר"ת ונראה דס"ל לרבי' מדכתב רב אלפס דבקריעה ש"ו וטחו בכותל מותר לבשלו עם בשר ובלא קרעו כלל ובשלו בלא בשר מותר ועם בשר אסור אלמא דאין חילוק בין עם בשר ובין בלא בשר אלא לגבי דיעבד היכא דלא קרעו כלל דבלא בשר מותר ועם בשר אסור אבל אין חילוק ביניהם בלכתחלה דבלא בשר נמי לא שרי לכתחלה אלא בשקרעו שתי וערב וטחו בכותל דאל"כ אלא ס"ל לרב אלפס דבלא בשר שרי לכתחלה בקריעה קצת ה"ל לרב אלפס לפרש החילוק בין בלא בשר ובין עם בשר בלכתחלה כמו שפירש החילוק שבין זה לזה בדלא קרעו כלל לגבי דיעבד וכ"כ הרשב"א בחידושיו להדיא דלרי"ף צריך ש"ו וטיחה בכותל אפילו בלא בשר והשתא ניחא דחולק הוא הרי"ף אדברי ר"ת אף בלכתחלה בבשלו בלא בשר:

כתב הרשב"א הא דאמרינן כחל עולה למנין ס' דוקא לבטל טעם החלב כגון שבשלו בקדרה לבדו וכו' לשון זה לא כתבו הרשב"א אלא לשון רבינו הוא אבל הרשב"א כתב וז"ל בד"א דהכחל עצמו מן המנין אלא בשנתבשל עם הבשר אבל אם נתבשל ביורה של חלב וכו' ונראה דדברי רבינו כך פי' דהרשב"א כתב דלא אמר דהכחל עולה למנין ס' אלא דוקא לבטל טעם החלב שבו כגון שאין בקדרה שום חלב אלא מה שהוא בתוך הכחל לבדו וז"ש כגון שבשלו בקדרה לבדו כלומר בלי שום חלב אחר כי אם החלב שבכחל לבדו נתבשל עם דברים אחרים ועם בשר וצריך לבטל טעם חלב שבו אבל בבשלו ביורה של חלב דצריך לבטל טעם בשר הכחל צריך ס' והוא:

ומ"ש וכתב עוד ויראה לי וכו' הכחל עצמו חזר ונעשה נבלה ואם נפל אח"כ בקדרה צריך ס' והוא איכא למידק הלא כיון דהכחל נעשה נבלה וה"ל חתיכה ראויה להתכבד אפי' באלף לא בטל דבשר בחלב הו"ל איסור מחמת עצמו כדלקמן בסי' ק"א ואפילו לא ה"ל חה"ל מ"מ הו"ל בריה כמו ג"ה ועוף טמא שאם יחלק אין שמו עליו כחל אלא חתיכת כחל וי"ל דמיירי הכא שלא נתבשל כחל שלם אלא חתיכת כחל בלבד אי נמי והוא העיקר דמיירי בכחל שלם אלא דהכחל עצמו ניכר בין החתיכות וא"צ לבטל אלא הטעם דנפיק מיניה ולא אמרינן דבריה וחה"ל אינו בטל אפי' באלף אלא בריה וחה"ל בעצמה אבל טעם בריה וחה"ל בטל בס': כתב הרמב"ם שאין משערין בו אלא כמות שהוא בעת שנתבשל לא כמו שהיה בשעה שנפל ע"כ. וכן פסק בש"ע ופי' ב"י דראייתו מההוא דפ' ג"ה בההיא כזיתא דתרבא וכו' דמשמע מיניה דבין איסור בין היתר הכל משערינן כמו שבא לפנינו לא כמות שהיה בשעה שנפל וכתבו הרמב"ם בכחל וה"ה בשאר איסורים עכ"ל ותימה דא"כ למה כתב הרמב"ם בפט"ו דמשערין בשאר איסורים במאי דבלעה הקדרה אחר שנפל האיסור לפי אומד הדעת ואפשר לומר דהתם מיירי בשלא נתמעט האיסור כלל ממה שהיה בשעה שנפל נ"ל:

כתב עוד ב"י דהרמב"ם ס"ל דאפילו אם נפלה תחלה בפחות מנ"ט אם חזר ונפל אח"כ בקדרה משערין בס' כבראשונה דלא כהרשב"א דמצריך בשנייה ס' והוא. והר"ן כתב בפג"ה שטעם סברא זו משום דכיון שאינו נאסר אלא מפני מראית העין אין להחמיר בקדרה שנייה יותר מבראשונה עכ"ל וזה כשגגה שיצא מלפני השליט דהר"ן לא כ"כ אלא בנפל בראשונה בס' עם הכחל אבל בנפל בפחות מנ"ט מזה לא דיבר הר"ן דלשם אינו נאסר מפני מראית העין אלא מדינא וכך תפס עליו מהר"מ בת"ח כלל כ"ט ול' ולענין הלכה נקטינן כהרשב"א דאם נפל בראשונה בפחות מנ"ט נעשה הכחל נבלה וצריך בשנייה ס' והוא דלא כש"ע שפסק להקל בזה כהרמב"ם וכן פסק בהגהת ש"ע:

עבר ונתן הכחל למעלה מותר בדיעבד פי' עבר ונתן וצלאו כבר אבל לא צלאו אלא נתן בלחוד לא מקרי דיעבד וצריך להסירו ואם לא הסירו אסור לצלותו וכך מפורש בת"ה בית ג' שער ד'. הלכות כחל בקצרה כתב הש"ד שכתבו הגאונים דמנהג כל ישראל דלא לבשל כחל כלל רק צולין והכי נהוג שלא לבשלו כלל אפילו ביבש דהיינו לאחר ל' מקרי יבש אפילו בלא בשר עמו כגון בטיגון או בפשטי"דא במחבת אפילו ע"י קריעה ש"ו וטיחה בכותל דלא כש"ע דמתירו לכתחילה מיהו בדיעבד שרי אם קרעוה ש"ו וטחו בכותל ובשלה בלא בשר. ואם עבר ובשלה בקדרה בלא בשר אחר עמה ולא קרעוה ש"ו וטחו בכותל אלא קרעוה שתי או ערב אפי' עבדי נמי טיחה בכותל א"נ קרעוה שתי וערב ולא טחו בכותל כלל אסור אם לא שהיה ס' במים שבקדרה כנגד כל הכחל והכחל עצמו משלים לס' ואז גם הכחל מותר דלא כאו"ה דאוסר הכחל אף בדאיכא ס' וכן פסק מהרש"ל דבלא בשר עמו אף הכחל מותר בדאיכא ס' וכן עיקר. ואם בשלו עם שאר בשר ואין ס' כנגדו הכל אסור אף דיעבד אפילו קרעו ש"ו וטחו בכותל ודלא כהגהת ש"ע דמיקל בזה גבי הפסד מרובה אבל אם יש ס' בבשר ובמים כנגד כל הכחל הבשר והמים מותרים והכחל אסור והכחל עצמו משלים לס'. ולצלי נוהגים לכתחלה לקורעו ש"ו ולטוחו בכותל ולצלותו בשפוד בלבדו בלא בשר עמו מיהו בדיעבד שרי אפי' לא קרעו כלל וכתב מהרא"י בהגהת ש"ד מה שנוהגים לחתכו כמה פעמים ש"ו ע"פ כולה עדיף ומהני יותר מטיחה בכותל ונראה דלאחר צלייתו אסור לבשלו לכתחלה דלא דמי לכבד דאין איסורו אלא משום דם ובצלייה יצא מידי דמו דכי היכי דבשאר בשר יוצא מידי דמו במליחה ומותר לבשלו אח"כ ה"נ בכבד בצלייה אבל אין החלב יוצא לגמרי בצלייה ולכן אין לבשלו לכתחלה אחר הצלייה וכ"פ מהרש"ל וכתב מיהו אם בשלו אחר הצלייה שרי בדיעבד וכתב עוד דמ"ש המרדכי ע"ש ראבי"ה דאסור לצלות בשר בשפוד שצלו בו כחל מיירי בדלא קרעוה ש"ו וטחו בכותל אבל קרעוהו ש"ו וטחו בכותל ליכא איסורא בשפוד כלל ומיהו נהגו ללבנו ואין להקל וכתב עוד דאין לחתוך בכחל בעודו על האש כשלא נצלה כל צרכו כשלא קרעוהו ש"ו וטחו בכותל אבל לאחר שנצלה כל צרכו שרי אפי' לא קרעוהו וכו' מיהו המחמיר יחמיר לעצמו כיון שלא קרעוהו אבל אם קרעוהו היטב וגם נצלה לגמרי ומחמיר שלא לחתכו בסכין קורא אני עליו חסיד שוטה עכ"ל:

ובהגש"ד בשם ראבי"ה דאסרו עם בשר אפי' בדיעבד וכ"כ א"ז עכ"ל וכ"כ האו"ה ול"נ דאין להחמיר בדיעבד ויש לסמוך אדברי המתירין וראבי"ה יחיד הוא בדבר זה וכתב מהרא"י בת"ה פי' קרעו כריעה א' לארכו וא' לרחבו וכבשו בכותל ונראה מה שנוהגין לחתכו ש"ו וכמה חתיכות על פני כולו עדיף מכובש בכותל דבהכי כל הגומות שהחלב כנוס בהן נפתחות ונתכות עכ"ל:

בא"ו הארוך כלל י"ח ונהגו העולם אף בצלי לעשות קריעת ש"ו ולטחו בכותל עכ"ל ובב"י משמע דנכון חומרא זו לדעת רש"י: ונ"ל דהא דקאמר דבדיעבד אין להחמיר לא קאי על צלי דבצלי אפי' בלא קריעה כלל שרי בין לרש"י ובין לר"ת אלא נראה דהכי קאמר דבדיעבד מקרי קריעה מועטת ונ"מ לר"ת אם בשלו עם בשר בקריעה זו שרי ואו"ה כתב דלרש"י אפילו לצלי אינו מותר בדיעבר אם לא קרעוהו כלל ואינו נכון דהא בהג"מ פרק ט' ובש"ד כתבו בהדיא דאפילו לרש"י בצלי בדיעבד אפי' בלא קריעה כלל שרי וכ"כ הטור בשמו:

ול"נ דדברי הר"ן הם כדברי הרשב"א דמדתלה טעמא שלא נאסר תחלה רק מכח מראית העין דמשמע דוקא שהיה בתחלה ס' בקדרה אבל אם היה בתחלה פחות מס' דנאסר הכחל ממש אינו מצטרף בקדרה שניה כדברי הרשב"א וכן עיקר: וכתב המרדכי פרק כ"ת ראב"ן כתב כדברי ר"ת ובסוף דבריו החרים ונידה כל הסומך על דבריו לנהוג היתר ולפרוץ גדר הראשונים עכ"ל ובש"ד והיכא דנתייבש הכחל מאוד ונתבשלה עם בשר הורה רש"י להתיר אפי' לפירש"י דחלב שחוטה דרבנן ביבש לא גזרו ובהג"ה שם דלאחר ל' יום מקרי יבש עכ"ל מהרא"י ז"ל:

ובאו"ה כלל י"ח דאפי' יבש אין לבטל כלל לכתחלה:

ובש"ד בתשובות הגאונים דנהיגי בישראל שלא לבשל כחל כלל אלא צולין לה וכתב מהרא"י בהגה"ה שם דכן נהיגין שלא לבשלו אפי' בלא בשר כלל אך בפשטי"דא בכחל בלא בשר נהגו רוב העולם היתר דק ת"ח המדקדקים ומושכים ידיהם שלא לאכול בפשטי"דא אפי' קרעו ש"ו וטחו בכותל אם לא ביבש ואף ע"ג דהאידנא נוהגים במדינתינו לאפות במחבת ואיכא למיחש שמא יאפה אח"כ בה בשר מ"מ לא חזינן בקמאי דהוה מוחין בנהיגי היתר לאחר שקרעוהו ש"ו כמה פעמים על פני כולה וגם מחתכין אח"כ לחתיכות קטנות ובמחבת אין להקל מהרא"י ז"ל:

ובהגהות מרדכי מעשה היה ששמו מולייתא של בשר חם על מולייתא של כחל חם והתירו בדיעבד עכ"ל. וכ"כ בא"ו הארוך כלל י"ח דמותר לאפותה עם פשטי"ד של בשר אפי' בתנור קטן עכ"ל:

וכ"ה במרדכי פכ"ה דאסור אף בדיעבד וכ"פ בא"ו הארוך וכתב דדוקא הכחל אסור ודלא כדעת הרשב"א והר"ן שכתב ב"י שמתירין תותי בשרא אפי' בלא קריעה כלל וכתב עוד הארוך אבל בשר שעליו שרי בדיעבד אע"ג דבשפודים שלנו אין לחלק היינו לכתחלה אבל בדיעבד לא מחזקינן איסור לחוש שמא יתהפך עכ"ל:

והארוך כלל י"ח כתב דמליחה הוא כצלייה ואם לא נקרע כלל ומלחוה עם בשר או בלא בשר אסור בדיעבד כמו בצלי ואם נקרע קצת בדיעבד שרי ולכתחלה בעינן ש"ו וטחו בכותל ואם מלחו עם בשר הבשר שתחתיו אסור והבשר שעליו מותר בדיעבד ולכתחלה אין למלחו עם בשר כלל עכ"ל ואני כתבתי למעלה דאפי' בצלי שרי בדיעבד בלא בשר אפי' בלא קריעה כלל כ"ש במליחה ואפי' עם בשר נראה דאין להחמיר במליחה בדיעבד כדברי הרשב"א והרמב"ם ז"ל ואע"ג דהתוספות והרא"ש מחמירין בצלי בלא קריעה כלל וכמו שנתבאר בסמוך מ"מ במליחה אין להחמיר שהרי כתב הרא"ש דאין המלח מוציא חלב וא"כ לפי דבריו נמי שרי וכתב בהג"ה מרדכי מעשה בכחל ובשר שנמלחו יחד בכלי מנוקב ולאחר כך שמוהו בכלי שאינו מנוקב והתיר מהר"ם שניהם עכ"ל וצ"ע תשובה זו דמ"ש כלי מנוקב או אינו מנוקב דלענין חלב הנפלט אין לחלק דלא שייך משרק שריק או כבולעו כ"פ רק בדם ולא בשאר איסורין ואפשר דמשום דם היוצא מן הכחל והבשר נקיט כלי מנוקב אבל לענין חלב אין לחלק וכתב באו"ה כלל י"ח דאם צלאו או מלחו לאחר קריעה אפי' נמצאו גומות מלאות חלב אין לחוש מאחר שקרעוהו תחלה עכ"ל:

ובמרדכי פכ"ה ד' תשל"ח ע"ב פסק לאיסור לצלות בשפוד שצלו בו כחל אמנם בהר"ן ד' תשי"ח ע"ב משמע דמותר אף אם נאמר דאסור לחתכו בסכין של בשר לאחר צלייתו ובתוס' ובאשר"י משמע נמי להיתר וכ"כ מהרא"י בת"ה סימן קפ"ב דמותר לכתחלה לחתכו בסכין של בשר ולהניח תוך כלי בשר לאחר קריעה וטיחה וכן פשט המנהג ואף שגדולים מחמירין מתמיה אני למה נחמיר כולי האי עכ"ל וכ"פ באו"ח כלל י"ח דמותר להניחו לאחר צלייתו אצל שאר בשר חם ולאכול בשר עם הסכין שחתך בו כחל בלא קינוח והדחה דלאחר צלייתו יש לו כל דין שאר בשר בין לקולא בין לחומרא וכ"ש דא"צ לחטט שיניו אם רוצה לאכול אח"כ בשר ודלא כמרדכי דכתב דף תשל"ו ע"ד בשם רש"י דבעי חטיטה. עוד שם הואיל וחלב שחוטה דרבנן לא גזרו ביה למימר כבוש כמבושל ומותר להניח הכחל יום או יומים לאחר שחיטת הבהמה אע"פ שחלב שבתוכה בעין וצלול עכ"ל עוד כתב מיהו אם שהה הכחל בחלב שפירש לאחר מיתה פשיטא דאסור עכ"ל כתב בתא"ו אות י"א דמותר לחתוך כחל בסכין בעוד חי אע"פ שלא קרעוהו עדיין עכ"ל:

הכחל כו' בפירוש שמעתתין דשיטה זו יש שלש דעות כתבתיה בדרישה ע"ש ורבינו הביאם בקצרה והנני מבאר לך דברי רבינו: הכחל בין שהוא של מניקה פירוש של פרה מניקה ולד דאז יש לה חלב:

בין שאינו של מניקה אסור עד"ר:

ה"ג אסור מדרבנן לבשלו בקדירה אפי' לבדו וכן נ"ל להגיה בסמוך וכן משמע בב"י והטמם שאסור משום שהוא פולט החלב שבו וחוזר ובולעו וחלב זה אינה אסורה אלא מדרבנן דחלב שחוטה היא לכן כתב אסור מדרבנן:

אלא קורעו שתי וערב וכו' מבשלו בקדירה לבדו דוקא אבל עם בשר אפי' קרעו שתי וערב וטחו בכותל אסור אע"ג דהר"ן כתב ז"ל ומ"מ לדברי כולם כל שקרעו שתי וערב וטחו בכותל אפי' לבשלו עם בשר לכתחלה מותר גם ב"י כתב שכן דעת רוב המפרשים מ"מ כדעת רבינו כן דעת המרדכי וספר התרומה שמפרשים רש"י הכי והטעם נ"ל משום דלדעת רש"י מתני' וכולה שמעתתא לא איירי אלא בכחל לבדו הן לגבי צלייה הן לגבי בישול במתני' הכחל קורעו ובדברי ר"א דאמר לשמעיה קרע לי הכחל ולא זכרו שום בשר ועוד דהרי"ף דס"ל היתר ע"י קריעה אפי' עם בשר בבישול ואפ"ה לא יליף ממתני' להתיר ע"ר קריעה אלא בלא בשר אלא שגרס בשינויא דר' אליעזר אי נמי לקדרה ור"ל שר"א בא להשמיענו דאף לקדרה עם בשר מותר ואי לאו ר' אליעזר ה"א אסור לבשלו עם בשר אפי' ע"י קריעה שתי וערב וטחייה א"כ לדעת רש"י שמבאר מתניתין לצלי ומדברי רב יהודא נלמד דאף לקדרה שרי ול"ג א"נ לקדרה לא ילפינן מיניה אלא לקדרה בלא בשר ור"ת דמתירו עם בשר ה"ט משום דס"ל דפי' לקדרה ר"ל כחל עם בשר משא"כ לרש"י:

לא קרעו או אפי' קרעו כו' ובשלו בקדרה אפי' לבדו כצ"ל כמ"ש לעיל ומ"ש אם אין שם ששים כנגד הכחל אסור הטעם דמשערינן בכולה דלא ידעינן כמה נפק מינה ועיין בדרישה:

ואם יש ס' מותר והכחל עצמו משלים לששים ואפילו היכא שנתבשלה עם בשר שנאסרת הכחל מ"מ מצטרפת לס' והטעם כתבו התוספות והרא"ש מפני שאיסורו של כחל אינו משום שיש בו טעם חלב יותר מבשאר בשר שבקדרה אלא משום שיש בו גומות שהחלב כנוס לתוכו ויש באותו חלב טעם בשר וא"א להפרישו מן הבשר דלא מהני קריעה לאסור בישול ואע"ג דבגמר בישולו יוצא כל החלב מ"מ קודם גמר בישולו נאסר בשביל חלב שבגומא ותו לא משתרי דחיישינן שמא יאכלנו קודם גמר בישולו אבל במבשל כחל לבדו ויש כנגדו בקדרה ס' לא חששו שמא יקחו הכחל מהקדרה קודם גמר בישולו וכבר קיבל חלב שנשאר בכחל טעם מבשר הכחל ונאסר משום בשר בחלב כמו אם אין ס' נגד הכחל דנאסר הכחל וכל מה שבקדרה דשאני התם דאמרינן אם שלט הרתיחה בבשר הכחל והוציא טעם בשר בחלב שבו הוציאו נמי לגמרי לחוץ ובטל בס' שהרי נגד כל הכחל יש ס' עמו משא"כ בנתבשל עם בשר אף דיש ס' נגד כל הכחל עמו מ"מ הטעם של בשר שנתבשל עמו נכנס בחלב קודם גמר בישולו שהרי אין ס' בחלב נגד כל הבשר. ולפי שאין הכחל נאסר מחמת עצמו לכך הוי כמו שאר בשר לבטלו: ומ"ש לא קרעו כלל ובשלו עם בשר אוסר עד ששים והכחל עצמו אסור נלמד מגמרא דפ' גיד הנשה דאיכא התם הכחל שבשלו בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור:

ואם בשלו פעם אחרת בקדרה כו' פי' עם בשר דאי בשלו עם חלב צריך ששים בלא הכחל וכמ"ש רבינו בשם הרשב"א בסמוך והיינו נמי בכלל שכתב כאן כמו בפעם הראשונה וק"ל והא דאמרינן בבישול שנית עם בשר שדינו כמו בפעם הראשון אתי לאשמועינן תרתי חדא דלא אמרינן כיון דהכחל עצמו מועיל לבטל מטעם דאמרינן כבר יצא כל החלב ולא נשאר אלא מעט בגומות א"כ לא יצטרכו בנפילה שנייה ס' נגד כולה ועוד אשמעינן דגם בפעם שנייה מועיל להצטרף ול"ת מאחר דמחזקינן ליה באיסור לא ה"ל למצטרפו לבטלו אלא יצטרך ששים נגד כל הכחל קמ"ל דמקילין בזה שמצרפין הכחל בששים וכל זה דוקא דיעבד אבל לכתחילה אסור לבשלו עם בשר אפילו ע"י קריעה. ש"ו וטחייה כמ"ש:

ולצלי צריך קריעה ש"ו פי' שתי או ערב דרש"י מפרש מתני' דלצלי מיירי דקתני הכחל קורעו דהיינו קריעה כל דהו וכן פרש"י בהדיא בדברי רבי אלעזר שאמר לשמעיה קרע לי כחל שפי' שתי או ערב. והרשב"א בחידושיו כתב וז"ל רש"י פי' כולה שמעתתא לצלי ולכתחילה בעי שתי וערב כרב יהודה ע"כ וכתב עליו ב"י ואיני מבין דבריו ע"ש ונ"ל דאפשר לומר שס"ל לרשב"א האי דר"י אמתניתין קאי ומצריך לצלייה קריעה ש"ו וטחייה בכותל ור"א פליג עליה וכתב לא בעינן קריעה כו' אלא לקדירה ומ"ש הרשב"א אלא קריעה ש"ו כר"י הה"נ טחייה דהא כתב כרבי יהודה ור"י כתב טחייה אלא שלא חש להאריך:

ולדעת ר"ת אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לבשלו לכתחילה עם בשר כבר כתבתי בדרישה דר"ת מפרש מתניתין לקדרה בין עם בשר בין בלא בשר והא דאמר במתניתין הכחל קורעו היינו לכל אחד כדינו דהיינו עם בשר ש"ו וטחייה בכותל כמו שמבואר בגמרא ובלא בשר קריעה קצת וע"ז קאי נמי לא קרעו אינו עובר עליו ומותר ר"ל עם בשר מיירי שלא קרעו כדינו אלא קרעו קצת ובלא בשר מיירי שלא קרעו כלל מותר בדיעבד ור"ת סובר דאין חילוק בין צלייה לבישול בלא בשר כמ"ש בדרישה וע"פ זה מבוארים כל דברי רבינו תם שכתבם רבינו כאן דרך כלל:

ולרב אלפס קרעו שתי וערב וטחו בכותל כו' כבר כתבתי בדרישה דלרב אלפס אין חילוק בין קריעה קצת לבין לא קרעו כלל והוא מפרש מתניתין דקתני הכחל קורעו ר"ל כשרוצה לבשלו בלא בשר וקורעו פי' ש"ו וטחייה בכותל כמו שמפורש בגמ' דהוא סבר דרב יהודה אמתניתין קאי ועלה קאי רב לא קרעו אינו עובר עליו ומותר בדיעבד בלא קרעו כלל. ובקדרה עם בשר מותר ע"י קריעה ש"ו וטחייה בכותל נלמד מגמרא מדברי רבי אלעזר כמ"ש בדרישה. ובלא קריעה אסור עם בשר אפי' בדיעבד נלמד מגמרא דפרק גיד הנשה כמ"ש. ולצלי מותר לכתחילה אפי' בלא קריעה נלמד מדרב נחמן דאמר לטבחי זויקו כו' וע"פ זה מבוארים דברי רי"ף שהביא רבינו בקיצור דרך כלל וק"ל:

ומ"ש לא קרעו כלל ובשלו בלא בשר מותר דקדק לומר דלא קרעו כלל דהוא סובר דקרעו קצת כלא קרעו כלל דמי ואפי' בלא קרעו כלל מותר בדיעבד בלא בשר:

ומ"ש ועם הבשר אוסר עד ששים ר"ל אפילו קרעו קצת וכמ"ש ולכן דקדק אחר כך וכתב ולצלי מותר אף בלא שום קריעה דלפום ריהטא קשה למה צריך לומר בלא שום קריעה הלא על הא דבסמוך קאי שכתב לא קרעו כלל אבל לפי מ"ש א"ש דמ"ש ועם הבשר אוסר עד ששים דהיינו ר"ל אפילו קרעו קצת ולכן כתב כאן אפי' בלא שום קריעה כי היכי דלא תימא לצלי נמי לא מותר לכתחילה אלא ע"י קריעה קצת וממ"ש יתבאר דבשלשה דברים פליג הרי"ף על ר"ת שני קולות וחד חומרא דלר"ת בשלו עם בשר מותר בדיעבד אם קרעו קצת ולהרי"ף אסור. ובלא בשר מותר לר"ת לכתחילה לבשלו ע"י קריעה קצת ולהרי"ף אסור אם לא ע"י קריעה ש"ו וטחייה בכותל. ולצלי אסור לר"ת לכתחילה אם לא ע"י קריעה קצת ולהרי"ף מותר אף בלא שום קריעה לצלותו לכתחילה. ועיקר טעם פלוגתתן דר"ת מחלק בין קריעה קצת ללא קרע כלל ולהרי"ף לא שנא ור"ת מדמי צליה לבישול בלא בשר ולהרי"ף לא ימי סמי שמבואר הכל בדרישה. וכתב ב"י ז"ל כתב מהרי"ן חביב רבינו יעקב לא העתיק סברת הרי"ף כראוי בלא הזכיר בפירוש שצריך לכתחילה קריעה ש"ו אפילו לקדירה בלא בשר כמבואר בפכקי הרי"ף ואפשר שסמך רבינו יעקב על מ"ש לא קרעו ובשלו בלא בשר מותר זה יורה דדוקא בדיעבד מותר בלא קריעה הא לכתחילה צריך קריעה גמורה ולא חש להאריך עכ"ל ולפי מה שכתוב בספרים שלנו לא קרעו כלל ובשלו בלא בשר מותר לא נלמד מזה כלום דאיכא למידק דבקריעה כל דהוא שרי לכתחילה ונראה דהואיל ולא הזכיר רבינו בדברי הרי"ף אלא קריעה ש"ו וטחייה בכותל או לא קרעו כלל ממילא נלמד מזה דהרי"ף לא מחלק בין קרעו קצת ללא קרעו כלל וכמ"ש בדרישה וממילא נשמע דלכתחילה אסור לבשלה אפי' בלא בשר בקריעה קצת וק"ל:

וכתב הרשב"א הא דאמרינן כחל כו' כגון שבשלו בקדירה לבדו כתב ב"י האי כגון שבישלו בקדירה לבדו אינו מל' הרשב"א אלא מל' רבינו הוא ואינו ר"ל שדוקא בקדירה לבדו מצטרף אבל עם בשר שהכתל נאסר לא מצטרף זה אינו כמ"ש אלא אפשר מפני שהרשב"א כתב שראוי לחוש לדברי רש"י כמ"ש בסמוך ולרש"י אפי' בשלו בקדירה לבדו אסור אם אין ס' להכי נקט האי לישנא ע"כ פי' אבל מדינא סבר כר"ת:

וכתב עוד ויראה לי אם נפל בראשונה בפחות מנ"ט כצ"ל ול"ג בפחות מנותן טעם (שאז יהיה פירושו בפחות מס' עכ"ה) וכן הגיה מ"ו ועד"ר:

וכתב עוד ויש מחמירין כו' עד זהו כדעת רש"י אע"ג דלעיל כתב דלדעת רש"י צריך לצלי קריעה שתי וערב צ"ל דר"ל שתי או ערב (ואין להקשות מש"ר אפי' בקדרה בפני עצמו משמע הא עם בשר נמי שרי על ידי קריעה ש"ו וטיחה בכותל וזה שלא כדברי רש"י וכ"כ ב"י אבל ז"א דלכך כתב אפי' בקדרה לבדו דצריך קריעה ש"ו וטיחה בכותל ולא סגי בדבר מועט אבל ודאי עם בשר לא מהני וק"ל עכ"ה) וכן פי' מ"ו בא"ו דברי הש"ד בריש דיני כחל ע"ש ושם כתב דגם כוונת רבינו כאן כן הוא ובזה מיושב תמיהת ב"י: וכ"כ בספר המצות האי וכן לא קאי אלא על מ"ש וראוי לחוש לדבריהם שר"ל מצד החומרא שגם הסמ"ק כתב וכבר נהגו שלא לבשלו וכו' והחמירו בדבר זה ביותר אבל מדינא לא מוכח לא מסמ"ג ולא מסמ"ק כרשב"א ב"י:

ואפי' קרעו ש"ו וטחו בכותל כו' אלא יתן הבשר למעלה והכחל למטה כתבו התוס' והרא"ש וא"ת כחל היאך מותר תותי בישרא והלא שמנונית הבשר נוטף על הכחל ואי בקרעו ש"ו וטחו בכותל א"כ עלוי בישרא נמי לישתרי דהא מותר לבשלו עם הבשר בקדרה וי"ל דהכא גרע טפי דאע"פ שקרעו עדיין נוטף החלב מן הכחל על הבשר וניכר שהוא בעין אבל גבי מליחה שרי בכל ענין דמלח אינו מפליט החלב וגם אין נבלע בדופני הכחל אלא כנוס במעיו עכ"ל והרשב"א מוקי לה אפי' בלא קרעו ע"ש וב"י הביאו. ומ"ו בא"ו שלו כתב דמ"מ נראה לומר דאפי' היכא דלא קרעו ש"ו וטחו בכותל שרי לכתחלה תותי בישרא כמו דשרי בצלייתו לחוד ולא אמרינן דנוטף שמנונית הבשר עליו ואסרוהו מאחר שאינו חלב ממש אלא מדרבנן ומש"ה לא אסרוהו אלא בבישול אבל לא בצלי שהחלב נסחט ממנו ונופל על הארץ וכ"ש לפי סברת רשב"א דפי' בחידושיו דאף גבי כחל אמרינן כבולעו כך פולטו ע"ש יותר והא דלא חששו גם בכחל תותי בשרא למראית עין שהרי נוטף ציר ושומן על הכחל שבו חלב היינו משום דהכא ליכא למטעי שהרי בלאו הכי נצלה בשר כחל עצמו עם חלבו משא"כ כשיראו נוטף לבנונית על הבשר וק"ל:

וכתב הרשב"א דהה"נ כשמלחו עם הבשר הטעם דמליחה כרותח דצלי. (והבשר למעלה דחלב מסרך סריך ועיין בגמרא עכ"ה):

וכ"כ הרמב"ם (ובספרי ב"י גורס וכ"כ הרמב"ן עכ"ה) שאם מלחו עם הבשר בלא קריעה מותר בדיעבד מייתי ראיה מהרמב"ם דדוקא בדיעבד מותר אבל לכתחלה אסור וכמ"ש רבינו בשם הרשב"א אלא שיש לדקדק דלמא ע"כ לא קאמר הרמב"ם התם דדוקא בדיעבד מותר אלא משום דלא קרעו אבל בקורעו סובר דאף לכתחלה מותר למולחו על גב בשר ודלא כהרשב"א ובאמת שלדברי הרשב"א הביא שפיר ראיה שהב"י הביא דברי רשב"א שמפרש בחידושיו דבגמ' מיירי בלא קריעה דמותר בדיעבד כחלא עלוי בישרא ועלה כתב הרשב"א דמליח כרותח דצלי משמע דשפיר הביא ראיה מדברי הרמב"ם לדברי הרשב"א אלא ע"פ סוגיית רבינו שכתב לעיל קרעו כו' והביא דברי הרשב"א משמע שהוא הבין דעת הרשב"א בקרעו והדרא קושיא לדוכתיה ואפשר לומר דמ"ש רבינו וכן דברי הרמב"ם אין להביא ראיה ממש לדברי רשב"א אלא כוונתו בזה לאפוקי מהרא"ש שהביא רבינו דעתו בסמוך שכתב מותר לכתחלה בכל ענין דר"ל אפי' ע"ג בישרא ובלא קריעה וזה מוכרח לסברת הרא"ש דס"ל דאין המלח מפליט א"כ אין חילוק בין קרעו ללא קרעו וזהו ודאי דלא כדברי הרמב"ם דמתיר דוקא בדיעבד ודו"ק. (לחתכו בסכין של בשר ר"ל אפי' אחר צלייה דאז הוא רותח ומכ"ש צונן דמותר. וא"ת מ"ש מקדרה דצריך לייחד הקדרה לכך דשאני קדרה שכל מה שפולט הכחל נבלע בקדרה משא"כ בסכין וק"ל עכ"ה).

וליתנו בכלי של בשר פירוש להניחו בכלי שנבלע בה כבר טעם בשר דומה למ"ש לחתכו בסכין של בשר אבל לבשלו בקדרה שיש בו בשר כבר נתבאר דנהגו לאסור אפי' בקריעה ש"ו וטיחה בכותל: (וכתב רש"ל ואנו נוהגין שלא לאכול שום כחל בבישול אלא בצלי וביבש מותר ע"י פשטיד"א בעיסה וכ"כ רמ"א והוא מדברי מהרא"י בת"ה דלאחר ל' יום מקרי יבש וק"ל עכ"ה):