דין מליחת הרבה בשר ביחד - טור יורה דעה סימן ע׳

בפסקי מהרא"י סימן ס"ו וז"ל דה"ה אם מלח חתיכה אחת ב' פעמים לא חיישינן שמא המלח השני יבליע הלחלוחית הדם שנשאר ממליחה ראשונה עכ"ל דלא כא"ו הארוך דאוסר בשער ו':

וכן משמע סברת הטור דהרי כתב דפולטין כל צירן קודם שיפלוט עוף את דמו ומשום שהתחיל העוף לפלוט בעוד הדגים פתוחים לא מהני וזהו כסברת הרשב"א:

וכ"פ בהגש"ד שער י' וכ"פ בא"ו הארוך בלל י"ג דהמנהג כן וכתב הא דדגים אסורות היינו שמונחים אצל העופות או תחתיהן אבל אי מונחין על העופות גם הדגים מותרים דדם אינו מפעפע למעלה ול"ד לאיסור שנמלח עם ההיתר דאפי' ההיתר למעלה נאסר דאיסור מפעפע למעלה אבל לא דם ולא גרע מחתיכה שחצייה בציר דמה שלמעלה מן הציר שרי עכ"ל:

וע"ל סימן צ"א כיצד נוהגין בזו:

וגם אנן לא נהיגין כן אלא ס"ל דרותח דמליחה משערים בס' כמו שיתבאר סימן ק"ה וא"כ כל הדגים אסורים וכ"כ באו"ה כלל ?י"ג וכתב שם אע"ג דאנו משערים במליחה בס' ולא די בקליפה אם לא ניטלו הקשקשים והדג שלם הכל מותר דהואיל והקשקשים עליו לא מקרי רפו קרמייהו והוה כב' חתיכות בשר שנמלחו זו בזו דשרי עכ"ל וכן באשיר"י דאם לא נטלו קשקשים מקרי קמיטי ולא בלעו מן העופות מידי דהוה אב' חתיכות בשר אמנם דברי הטור לא משמע כן אלא שהקשקשים הן כדי קליפה:

מדברי ב"י משמע דזהו הדין שכתב למעלה אבל לא מלחן יחד אלא שמלח הדג אצל העוף מותר והטעם דהדג מלוח והעוף תפל ואינו בולע מן העוף דהעוף אינו מפליט עכ"ל וראיתי בקצת ספרים שמחקוהו למעלה ול"נ דזהו הדין דלעיל אבל כאן מיירי ששניהם מלוחין ואפ"ה הדג מותר דמיירי דלאחר ששהה העוף שיעור מליחה הניח הדג אצלו ולכך הדג מותר דכבר פלט העוף דמו וז"ל הא"ו הארוך כלל י"ג ולא דמי לטהור וטמא דאם שניהם מלוחין ונתנו זה אצל זה אע"פ שלא נמלחו יחד דאסוד דכאן אין איסור רק משום דם וכששהה העוף שיעור מליחה אין כאן עוד איסור ואע"ג דמחמירין במוהל שאחר שיעור מליחה היינו דוקא אם המוהל בעין והבשר מונח בתוכו כדלעיל אבל משום לחלוחית בעלמא שעל הבשר בזה לא נהגו איסור וסגי לדגים בהדחה בעלמא כמו לבשר ואין לאוסרו משום סכנה דנמלחו יחד וקשה לדבר אחר דאין סכנה במליחה עכ"ל וטעם דבריו דגבי דם דוקא חשבינן לאחר שיעור מליחה למוהל בעלמא כמעשה דרש"י סימן ס"ט דאמרינן ציר הוא אבל אם הניח בשר טמא אצל בשר טהור לאחר שיעור מליחה טריפה דעדיין חשיב כרותח כמו שיתבאר למטה:

ואני אומר דלא דמי כלל דהתם הוא טמא ולכך אמרינן דהטהור נאסר אבל כאן שהדג תפל אינו בולע רק דם אמרינן הואיל ועדיין פולט דם דידיה פולט נמי דם שבולע ממקום אחר כמו שיתבאר למטה גבי בשר שלא נמלח שהונח עם הבשר שנמלח וכ"מ בא"ו הארוך כלל י"ג ע"ש:

וכבר כתבתי לעיל דאין נוהגין כן וגם ב"י כתב בשם הרבה פוסקים לאסור וע"ל סימן ק"ה שיתבאר בע"ה:

ונ"ל לדקדק טעמא דדגים ועופות דאין להם דם מגופן אלא אותו שבלע דהדגים נמלחו כבר ופלטו דמן דהא אדגים שנמלחו עם עופות קאי אבל אי היו הדגים תפלים שיש להם ג"כ דם מגופן גם הדגים מותרין שכמו שפולט דם דידיה כך פולט דם שבלע כמו בבשר ומיהו יש לדחות דל"ד לבשר דלא אמרינן כמו שפולט דם דידיה כך פולט דם שבלע אלא אם יש לו כ"כ דם כמו שבלעו דאז אמרינן כל זמן שפולט דם דידיה פולט נמי מה שבלע וגומר פליטת מה שבלע בעוד שגומר פליטת דם דידיה אבל גבי דגים שלא נמלחו שבלעו דם מבשר לא אמרינן כמו שפולט דם דידיה פולט נמי מה שבלע הואיל ואין לו דם דידיה רק דבר מועט ולא יכול לגמור פליטת דם שבלע בעוד שפולט דם דידיה דלא אמרינן שפולט דם שבלע רק בעוד שיוכל לפולטו עם דם דידיה אבל דברי הר"ר יונה לא משמע כן דהרי כתב דהתם דאין להם דם כלל מגופן אלא אותן שבלעו כו' משמע דאין להם כלל מגופן אלא אותן שבלעו דכבר נמלחו אבל אי הוה להם קצת דם מגופן משמע דהוה שרי וכ"פ בא"ו הארוך כלל ה' וז"ל לאו דוקא בשר תפל שנפל לציר אלא ה"ה בשר מליח קודם ששהה שיעור מליחתו וכן נהג מהר"ש עכ"ל. משמע דאע"ג דכבר פלט מקצת דמו הואיל ונשאר בו קצת דם אמרינן ביה הואיל ופולט דם דידיה פולט נמי מה שבלע וראייה ג"כ מעופות שנמלחו עם הבשר דשרי וא"כ דה"ה דגים תפלים המונחים עם בשר מלוח נראה דמהני בהו מליחה אח"כ דאיידי דפלט דם דידהו פולט נמי דם שבלעו דלא כדברי ב"י דלעיל שדמוהו לטהור תפל וטמא מלוח לאו ראייה הוא כמו שכתבתי לעיל ובא"ו הארוך כלל ה' כתב דגים תפלים המונחים עם ציר בשר אסורין דלא גרע מאילו נמלחו עמהם עכ"ל ואין נראה אלא כמו שכתבתי ואמת דלא גרע מאילו נמלחו עמהן אבל עדיף הואיל ופלט דם דידיה פולט נמי מה שבלע כן נ"ל:

ולמאי שכתבתי לעיל סימן ס"ט דהמנהג דלא כרש"י אלא ס"ל דעדיין אע"ג דשהה שיעור מליחה אפ"ה תורת דם עליו וחוזר ונבלע בבשר וכ"כ מהרא"י לעיל בתשובה שכתבתי שאין להתיר אלא במקום פסידא מרובה א"כ גם כאן אסור להשהות בשר במלחו לאחר פליטת כל צירו ויש לעשות כמ"ש הטור לעיל סוף סימן ס"ט אמנם מ"ש לעיל בשם הא"ו הארוך דאע"ג דאנו מחמירין דלא כרש"י היינו כשהציר היא בעין אבל בלאו הכי חשבינן ליה לציר ולא לדם א"כ כאן אין לחוש דאף אם חוזר ונבלע בו חשבינן ליה לציר כן נ"ל כתב בהג"א דממעשה שעשה רש"י יש להתיר בשר הנופל לתוך ציר היוצא מן הבשר אחר ששהה שיעור מליחה שהדם נדבק במלח ואין לו כח ליכנס בבשר עכ"ל וכבר כתבתי דנהיגי להחמיר בזה:

ובהג"ה ש"ד ובס"ה כתב ר"י שהחתיכה פתוחה לפלוט ציר יום או יומים אבל לאחר יום או יומים אסור והכי נהוג וכן כתבו רוב הגאונים ואפי' בדיעבד יש לאסור כו' מהרא"י ז"ל:

ובא"ו הארוך כלל ו' דאם מלח בשר ושהה שיעור מליחה ואח"כ מלח אחרת עליו הראשון טריפה אם לא שהניח השני למטה אבל אם מלחו תוך שיעור מליחה הראשון כשר דהואיל ועדיין פתוח לפלוט דם דידיה פולט גם דם שבלוע מעליון מיהו צריך להשהותו עד שיעור מליחה לעליון דאז גם התחתון פלט מה שבלע מן העליון עכ"ל והוא סברת ר"י מאורליינש שהביאו התוס' והפוסקים דסובר דהא דמולחין בשר ע"ג בשר הוא מטעמא דהואיל והתחתון עדיין פתוח לפלוט פולט ג"כ מה שבלע אבל רוב הפוסקים הסכימו לסברת הטור דטעמא הואיל ופולט ציר שאינו בולע וא"כ כ"ז שפולט ציר אם נמלח שאר בשר עליו שרי לכן דברי מהרא"י ז"ל הם עיקר:

כל זה הוא מדברי הרשב"א כמ"ש ב"י לשונו מ"מ שמעינן דאי לא נמלח עדיין שרי אף לדברי הרשב"א וכ"כ בש"ד וה"ה אם נפל לציר או נפל ציר בשר מליח עליו קודם שנמלח מותר אבל אם נמלח כבר אסור עכ"ל כ"פ ב"י דלכתחילה יש לחוש לדברי המחמיר אבל בדיעבד שרי וכתב שם בהג"ה ונהגו העולם לאסור אף בצלי אם נפל לציר לאחר שפלט כל צרכו מהרא"י ז"ל עכ"ל וכ"כ ב"י בשם הרא"ש והתוס' עוד שם בהג"ה בשר שלא נמלח שנפל לציר שיש לו תקנה ע"י מליחה שצריך להדיחו מן הציר קודם שימלחנו דאל"כ הוה כבשר שלא הודח ונמלח דאסור עכ"ל ובא"ו הארוך כלל ה' מיהו בדיעבד כה"ג שרי דציר אינו אלא מדרבנן ואמרינן ביה כבולעו כך פולטו עכ"ל עוד כתב בהגש"ד חתיכה שלא הודחה ולא נמלחה שנפלה לציר אסור כיון דמסקינן לעיל שחתיכה שלא הודחה ונמלחה אסור ולא אמרינן בו כבולעו כך פולטו אפי' לגבי מליחה ולאלתר כ"ש גבי כבוש שהוא כמבושל שהוא חמור מרותח דצלי ועוד שכאן הוא הפליטה לאחר זמן הבליעה שאסור עכ"ל ובא"ו הארוך כלל ה' כ' דשרי וכ"כ בשם המרדכי עוד כתוב בארוך כלל ה' בשר שלא שהה שיעור מליחה ונפל עליו דם בעץ טריפה ולא אמרינן איידי שיפלוט עוד דם דידיה יפלוט נמי דם שבלע דזה לא אמרינן גבי דם בעין רק אצל ציר אמרינן האי סברא מיהו אם נפל דם בעין על בשר תפל לגמרי שרי דהא שניהם צוננים עכ"ל והאי דין האחרון פשוט הוא עוד כתב בארוך הא דשרינן בשר שלא נמלח ונפל לציר לחזור ולמלוח לא שרי אלא שלא שהה שם שיעור כבישה אבל אי שהה שם שיעור כבישה פשיטא דאין לו תקנה עוד דלא עדיף מבשר ששרו במים מע"ל דאין לו תקנה מטעם כבוש כמבושל עכ"ל וע"ל סימן ס"ט חתיכה שנפלה לציר כמה צריך להשהות בתוכה שנוהגין לאוסרה וע"ש גבי מעשה דרש"י וע"ל סי' ק"ה דין חתיכה שמקצתה תוך הציר ומקצתה בחוץ ובמרדכי פכ"ה ד' תשל"ט ע"א ואפי' בשר שלא נמלח רק לצלי שאינו חשוב רותח מ"מ ציר שנוטף ממנו על הכלי חשוב רותח דציר חשוב אינו נאכל מחמת מולחו כ"א ע"י טבול עכ"ל וכ"ה בש"ד ובהג"מ פ"ט ובא"ו הארוך כלל י' אם נטף טיפת ציר על הכלי קולף נגד מקום הטיפה ואין חילוק בין איכא ס' בקערה או לא דאין מבטלין איסור בכלי ולכן בעי קליפה עכ"ל וכ"כ ב"י בשם הג"ה ש"ד וכתב מיהו נ"ל דצריך הגעלה בכלי ראשון ולא סגי בערוי עכ"ל בשם הג"ה וכתב בש"ד וא"ו הארוך ואם הוא כלי חרס לא מהני ביה הגעלה וצריך שבירה ובהג"ה בש"ד אם נתערבה חתיכה תפילה עם חתיכה שנמלחה בכלי שאינו מנוקב כולן אסורות אם קבלו טעם מן החתיכה שלא נמלחה עכ"ל וכבר כתבתי לעיל סימן ס"ט בשם ב"י שכך הוא במרדכי נראה סברתן דאין לו תקנה לחזור ולמלחו הואיל ובלע מחתיכה שנמלחה בכלי שאינו מנוקב נבלע בו כ"כ שאינו חוזר יצא ממנו ע"י מליחה כמו לחתיכה הנמלחה בעצמה וכמו שמשמע לעיל מדברי המרדכי שכתכ ב"י אבל הוא תימה דאמאי גרע מחתיכה תפילה שנפלה לציר דכתבתי לעיל דיש לו תקנה אם חוזרין ומולחין אותה וצ"ע ונראה דמיירי בבשר תפל לאחר שנמלחה אבל קודם שנמלחה לא גרע מחתיכה שנפל לציר דשרי בדיעבד כן נ"ל:

וע"ל סימן ע"ב:

מולחין הרבה חתיכות כו' לפי שהוא שוהה הרבה לפלוט ציר רבינו כתב בסמוך בשם הרשב"א השיעור י"ב שעות שוהה לפלוט ציר ומהרא"י כתב בשערים מעת לעת:

אבל בשר עם דגים כו' לפי שהדגים פולטין כו' ז"ל הגמרא דגים רפו קרמייהו (פירוש קרום שלהם רך קמיטי פירוש צומתין רש"י עכ"ה) וקדמי ופלטי עופות קמיטי בתר דנייחי דגים פלטי עופות והדר בלעי מינייהו:

לא מלחן יחד אלא שמלח הדג אצל העוף מותר בס"א אינו משום שאין עניינו לכאן ועוד שהרי חזר וכתב בסמוך ז"ל וכל זה כשמלח שניהן יחד כו' אלא י"ל דאי משום הא לא איריא דבסמוך ה"ק דוקא כשנמלחו יחד אבל אם לא נמלחו יחד אלא כל אחד בפני עצמו ולאחר שיעור מליחה נתנם יחד מותר וכמ"ש סמ"ק על דגים מלוחים טמאים שנמצאו עם טהורין דמותר לקנות מהן דאמרינן מספיקא שמא לאחר שיעור מליחה נתנם יחד וכמ"ש לקמן סימן פ"ג וכ"ש בזה שוב מצאתי שפירש כן רמ"א ז"ל בת"ח כלל ב' סי"ג ועד"ר:

אלא שמלח הדג אצל העוף מותר הטעם משום דטהור מליח וטמא תפל אבל איפכא כשהעוף מליח ודג תפל אסור ועד"ר:

ורשב"ם פי' שגם העופות אסורין עיין באשר"י ד' קע"ה ע"א שכ"כ לפירוש הרשב"ם דמש"ה אוסר אף העופות משום דאע"פ שהעוף טריד לפלוט מ"מ צירו של דג נסרך בו ונבלע בעוף ואף על גב דקי"ל דאין הנאסר יכול לאסור אלא במקום שהאיסור עצמו הנבלע בו יכול לילך שם י"ל שגם מן הדם הנבלע בדגים יוצא קצת ע"י מליחה ונבלע עם ציר הדגים ונסרך בעופות ומיהו הדגים אינם ניתרין שרוב הדם נשאר בהן שהרי כבר פלטו פליטתן ולא אמרינן גבי עופות דם משרק שריק ולא יאסרו דכיון שהציר היוצא מן הדגים מרובה על הדם שפיר נבלע המעט דם עם הציר בעופות ונאסרו עכ"ל וזה"ש רבינו ופולטין הדם אלא שצ"ע דהא כתב רבינו לפני זה לפי שהדגים פולטין כל צירן קודם כו' ובוודאי ל"פ רשב"ם ורש"י בסברא זו וצ"ל דלאו דוקא קאמר כל צירן אלא ר"ל פולטין כ"כ עד שאינן טרודין עוד לפלוט ויכולין לבלוע מדם העוף וק"ל:

וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל כן הוא מבואר בדברי הרא"ש כמ"ש בדרישה שהוא סובר כרשב"ם ואע"פ שהרא"ש סובר לא אמרינן חתיכה נעשה נבילה אלא גבי בשר וחלב ולפ"ז אין ציר הדג אוסרת אלא מעט הדם שבתוכו אוסר ואם כן יש להקשות נימא שיש בודאי ששים נגד מעט אותו הדם י"ל דהואיל ואינו נבלע אלא נדבק בקליפה ואם הדם מעט גם הקליפה מועטת ואינה יכולה לבטלו:

אבל אם לא מלחן יחד אלא לאחר שנמלח הדג כו' גם כאן משמע בב"י דדוקא כשנמלח הדג הוא דשרי ולא כשנמלח העוף ולא הדג ועיין בת"ח כלל ב' סעיף י"ג דפליג על פי' ב"י:

בשר שחוטה שמלחו עם בשר טריפה פי' בכלי מנוקב:

אסור פי' אבל מותר על ידי קליפה כמו שיתבאר לקמן בסי' ק"ה ואע"פ שסתם כאן לאסור בשר שחוטה שנמלח עם נבילה סמך על מה שיתבאר בסמוך סימן ק"ה ומ"מ לשון רבינו אינו מדוקדק שכתב גבי טהור מליח וטמא תפל שרי ואפי' קליפה לא בעי משמע דברישא לא סגי בקליפה דאל"כ הוי סגי ליה למימר שרי וממילא משמע דאפילו קליפה לא בעי כיון דברישא דקתני אסור לא בעי אלא קליפה אלא ודאי לשון רבינו אינו מדוקדק כ"כ ב"י. ויש ליישב לשונו דרבינו וכוונתו והוא כיון דכאן אין מקום דין זה אם המלוח אוסר בכולו או בקליפה מש"ה סתם כאן וכתב תחילה דאם שניהן מלוחים אסור ור"ל לכל מר כדאית ליה וכמ"ש בסי' ק"ה דלהרשב"א אוסר בכולו ולשאר גאונים בקליפה ובסיפא כתב דאפי' קליפה לא בעי ג"כ אליבא דכ"ע דאפי' למאן דאוסר ברישא בכולו מודה בזה דאפילו קליפה לא בעי:

דג טמא וטהור שנמלחו יחד אסור אשמעינן דאע"ג דציר דגים אינו אוסר אלא מדרבנן אפ"ה אוסר במליחתן יחד:

וכ"ש אם הטמא מלוח והטהור טפל פי' שהרי אין טרוד לפלוט כמו שניהם מלוחין ולכך כתב כ"ש:

אבל אם טהור מליח וטמא טפל כו' אפי' קליפה לא בעי אע"פ שכתב רבינו דין זה גבי דגים וכתב ג"כ טהור מליח וטמא טפל שהוא ל' השייך גבי דגים לא תימא דדוקא גבי דגים דינא הכי הואיל ואין צירן אסור אלא מדרבנן אלא אף גבי בשר שחיטה ונבילה דינא הכי דזיל בתר טעמא הואיל ואין האיסור מליח אינו פולט איסור ואין דבר המותר נאסר ממנו ועד"ר. ובסימן צ"א וק"ה כתב רבינו דגבי מליח לא שייך למימר עילאי או תתאי גבר ומ"מ בעי הדחה כמו בשר וגבינה שנגעו יחד כמ"ש בסימן צ"ה ומה שלא הזכיר רבינו כאן הדחה משום דסתם בשר חי אין אוכלין ולא מבשלין בלא הדחה:

וגדולה מזו שמעתי מרבותי כ"כ ר"ן בשם רבי' יונה:

שאפילו בשר שנמלח לעצמו כתב ב"י ולכתחילה יש לחוש לדבריו:

לפי שחוזר ובולע מלחלוחית דם שעליו פי' שיש על פניו טיחת דם שפלט:

וא"א הרא"ש ז"ל כתב שיכולין להשהותו אבל אריש דברי רשב"א לא כתב שפליג וכתב ב"י שם וז"ל כבר נתבאר בסימן שקודם זה גבי מעשה שנמלח בשר ושהה כדי מליחה ונתנוהו אח"כ בכלי בלא הדחה ונתמלא מציר והתירו רש"י שכן דעת התוספות והרא"ש כו' עכ"ל ואין דבריו נראין לתלות טעם דין זה במעשה דרש"י דהא פשיטא מאן דמתיר במעשה דרש"י כ"ש שמתיר כאן אבל י"ל אף מאן שאוסר במעשה דרש"י מתיר כאן דהתם מחמת הציר נתרכך דם ומלח שעליו ואוסר ואע"פ שיש ציר הרבה ומבטלו מ"מ קודם שנתרבה הציר כ"כ בהיותו מעט לא היה בו כדי לבטל הדם והמלח שעליו ואז נאסר הבשר אבל כאן דם ומלח שעל הבשר מתייבש ואין בו כח לאסור:

ואפי' לפי זה בשר שנמלח כבר ופלט כל דמו פי' אפילו הציר (או י"ל דאיירי שהדיחו אחר שיעור מליחה דאז נסתמו נקבי הפליטה ואינו פולט אפילו הציר ועיין בת"ח כלל ו' דין ה' עכ"ה) והוא מבואר מדברי הרשב"א שכתב בסמוך אסור למלוח בשר עם בשר שכבר נמלח אם שהה הראשון במלחו כדי פליטת כל צירו דמשמע כל עוד שפולט צירו לא חיישינן דאגב דפלט ציר פולט נמי דם הנבלע בו ועד"ר: ויש מתירין גם בזה ע"י מליחה ולא נהירא עד כאן לשון רשב"א וראיה מדגים שנמלחו דלא התירו במליחה רשב"א