דין החשוד למכור הבכור - טור יורה דעה סימן שי״א

החשוד למכור בכור לשם חולין אין קונים ממנו בשר צבאים וכו' עד סוף הסימן משנה וגמ' בפ' עד כמה (בכורות כט:) ואמרינן בגמרא שהטעם שלוקחים ממנו עורות עבודים הוא מפני שאינו מעבד עור בכור תמים לפי שהוא מפחד לשהותו אצלו שמא ישמעו בו הדיינים ויקנסוהו כפי רשעו כלומר והוא מקפיד מלהפסיד טרחו:

החשוד למכור וכו' משנה בפרק עד כמה (בכורות כ"ט) והטעם דכל היכא דאיכא חששא שיהא נודע לב"ד ששחט בכור תם שטעון קבורה ויפסיד טרחו לא טרח הלכך עורות עבודין שטרח בעבודן וכן צמר טווי דטרח ביה טובא אי נמי איננו טווי אלא עשה לבדים דהוה נמי טירחא טובא מקפיד אטירחיה ולא חיישינן דמבכור הוא אבל צמר מלובן כיון דטירחא זוטא הוא לא קפיד עליה ולא זבנינן מיניה דשמא מבכור הוא. ומ"ש אפי' של נקבה שמא יחתוך וכו' שם במשנה פליגי בה ת"ק ור"ח ופסק כת"ק דאין לוקחין אפילו של נקבה שמא יחתוך זכרותו ועושה כעין נקבות וכי שיילינן ליה מה חיתוך זה שבמקום נקבות אומר עכברים אכלוה:

ואין לוקחין ממנו צמר אפי' מלובן כו' ותימה למה שינה לשון התלמוד דפריך (בבכורות דף כ"ט ע"ב אמתניתין דקתני ואין לוקחין ממנו צמר מלובן וצואים עכ"ה) השתא מלובן אסורים צואין לא כ"ש ומשני חדא קתני צמר מלובן מצואתו ע"כ מ"ו:

וכל שכן שאינו מלובן ובס"א כתוב וכ"ש צואין והיא היא ועיין בדרישה:

אבל לוקחין ממנו צמר טווי רו' פירוש מאחר שטירחא גדולה איכא משא"כ בליבון אם כן מקפיד ולא טרח נפשיה אם היה מבכור שמתיירא שיוודע לחכמים ויפסידו ממנו ומה שהזכיר טווי ולבדין כ"ש אם ארג דאיכא טירחא יותר וכן איתא להדיא בגמרא עיין שם מ"ו:

ועורות עבודים שאינו מעבד עור בכור תמים לפי שהוא מתירא להשהותו אצלו שמא ישמעו בו הדיינים ויקנסוהו כפי רשעו ב"י: