מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי - טור יורה דעה סימן ש״ה

הלכות פדיון בכור כתיב [במדבר י"ח] אך פדה תפדה את בכור האדם וגו' ופדויו מבן חדש תפדה שמצות עשה על כל ישראל שיולד לו בן שהוא בכור מאמו ישראלית בכל מקום ובכל זמן שיפדנו מהכהן ולא מכהנת בחמשה סלעים שהם שתי אונקיאות וחצי לרש"י ולדברי הגאונים משקל אלף ותשע מאות ועשרים שעורים כסף ואם יש לו שני ראשים צריך לפדותו בעשר סלעים ואלו חמשה סלעים נותנין לכהן בכסף או בשוה כסף מכל דבר שירצה חוץ מעבדים ושטרות וקרקעות אם יש לו ש"ח על אחד ונותנו לכהן בפדיון בנו אינו פדוי: אם כתב לכהן שטר חוב על עצמו בחמשה סלעים בשביל פדיון בנו חייב ליתנם לו ואפילו הכי אין בנו פדוי לשון הלכות גדולות כתב לכהן שחייב ליתן לו חמשה סלעים חייב ליתן לו חמשה סלעים אבל אין בנו פדוי עד שיאמר לו הילך בפדיון בני וא"א הרא"ש ז"ל לא כתב כן ואם נתן לו חפץ בחמשה סלעים והכהן קבלו בכך בנו פדוי אפילו אינו שוה כל כך ואם נתנו לו סתם אם הוא שוה ה' סלעים בנו פדוי אע"פ שלא שמו אותו תחלה לידע אם הוא שוה ה' סלעים ואם אינו שוה חמשה סלעים אין בנו פדוי נתן חמשה סלעים אפילו לעשרה כהנים בין בבת אחת בין בזה אחר זה בנו פדוי וצריך שיתנם לו במתנה גמורה ואם ירצה הכהן להחזירם לו אחר שקבל אותם רשאי ומיהו לא יהא רגיל להחזירם לכל שלא להפסיד לשאר הכהנים שמתוך כך יתנו הכל פדיוני בכוריהם לו ולא לכהנים אחרים אבל לעניים יכול להחזיר וכ"ש שמהאי טעמא לא יקבל ע"מ להחזיר ומ"מ אם עבר וקבלם ע"מ להחזיר הבן פדוי הפריש ה' סלעים לפדיון בנו ונאבדו חייב באחריותי עד שיבואו ליד כהן ובשעה שנותן הפדיון לכהן מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון הבן: ואם פודה את עצמו אומר על פדיון הבכור ויברך שהחיינו ור"י היה מסתפק היכא שמת הבן לאחר ל' יום שאפ"ה חייב בפדיונו אם יש לו לברך שהחיינו אם לאו: בתשובת הגאונים תיקון גאונים לסדורי מנהגא דפדיונא וברכתא דיליה הכי דמייתי אבוה בריה קמיה כהנא ומודע ליה לכהנא דבכור פטר רחם הוא ולישיילי' כהנא מאי בעית טפי ברך בוכרך או ה' סלעים דמחייבת למפרקיה בהו וליהדר ליה ברי בוכרי בעינא טפי והילך ה' סלעים בפורקניה ובהדי דיהיב להו בידיה מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על פדיון הבן ושהחיינו והדר מזגא לכהנא כסא דחמרא ומייתי אסא ומברך בפ"ה ובורא עצי בשמים בא"י אמ"ה אשר קדש עובר במעי אמו ולארבעים יום חלק אבריו מאתים וארבעים וח' איברים שיש בו ונפח בו נשמה כדכתיב [בראשית ב'] ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה עור ובשר הלבישו ועצמות וגידים סככו כדכתיב [איוב י'] עור ובשר תלבישני ועצמות וגידים תסוככני וצוה לו מאכל ומשתה וזימן לו שני מלאכי השרת לשמרו במעי אמו דכתיב חיים וחסד עשית עמי ופקודתך שמרה רוחי אביו אומר זה בני בכור ואמו אומרת זה בני בכורי שבו פתח הקב"ה דלתי בטני חמש סלעים נתחייבנו ליתן לכהן בפדיונו כדכתיב ופדויו מבן חדש תפדה בערכך כסף ה' שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא וכתיב אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה כשם שזכה בכור זה לפדיון כך יזכהו האל לתורה ולחופה ולמעשים טובים בא"י מקדש בכורי ישראל לפדיונן ומברך הכהן את הבן ומחזירו לאביו ולאמו וכי פריק איהו לנפשיה מברך על פדיון בכור וכתב א"א הרא"ש ז"ל ולא נהגו באשכנז ובצרפת שיברך הכהן ברכה זו שלא מצינו שמברכין שום ברכה שלא הוזכרה במשנה או בתוספתא או בגמרא כי אחרי סידור רב אשי ורבינא לא נתחדשה שום ברכה ועוד למה יברך הכהן ואינו עושה שום מצוה אלא מקבל מתנות כהונה ותחלת הברכה קשה לי אשר קדש עובר במעי אמו אי קדושת הבכור קאמר בפטר רחם תלה רחמנא ע"כ אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו ל' יום ואחר ל' יום יפדנו מיד שלא ישהה המצוה ואם נולד לו טרפות בתוך ל' יום אין האב חייב לפדותו אפילו חי זמן ארוך לפיכך אם מת אפילו ביום ל' אין צריך לפדותו ואם קבל הכהן המעות צריך להחזירם אם מת לאחר ל' יום כבר נתחייב בפדיונו וצריך ליתן לכהן המעות לפיכך מת האב תוך ל' יום ללידת הבן בחזקת שלא נפדה עד שיביא הבן ראיה שנפדה לאחר ל' יום בחזקת שנפדה עד שיאמרו שצוה בשעת המיתה שלא נפדה נתן המעות לכהן בתוך ל' יום ע"מ שיחול הפדיון מיד אינו פדוי ואם נתנם לו על מנת שיחול הפדיון לאחר ל' יום פדוי אפילו אין המעות בעין לאחר ל' יום מי שלא פדאו אביו חייב לפדות את עצמו כשיגדל ואם הוא לפדות ויש לו בן לפדות פודה את עצמו תחלה ואחר כך בנו ואם אין לו אלא ה' סלעים פודה בהן את עצמו שעבד בל נכסיו עד שלא נשאר לו ה' סלעים בני חורין אין הכהן גובה הפדיון מן המשועבדים אע"פ שקדם חוב הפדיון לחוב של ב"ח פדיון הבכור תלוי במי שפוטר הרחם שאם הוא בכור לאב ולא לאם אינו חייב בפדיונו ואם יש לו כמה נשים ויש לו בכור מכל אחת ואחת חייב לפדות כולם אשה אינה חייבת כפדיון ולא לפדות לבנה כהנים ולוים פטורין מפדיון בכוריהם ואפילו כהנת ולויה נשואה לישראל אין הבן חייב בפדיון ואם הם מעוברות מנכרי לויה פטורה וכהנת מעוברת מנכרי חייב הבן לפדות את עצמו לפי שנתחללה מכהונה מביאת הנכרי וכן בת ישראל מעוברת מנכרי חייב הבן לפדות את עצמו כהן שנולד לו בן חלל ומת האב תוך ל' יום ללידת הבן חייב הבן לפדות את עצמו לאחר ל' ככר זכה האב בפדיון וירשו בניו ממנו הילכך יפריש הפדיון ויעכבנו לעצמו שפחה שילדה ואחר כך נשתחררה ונכרית שילדה ואחר כך נתגיירה וילדה אחר כך פטורין מן הבכורה נתעברה השפחה והנכרית ובעודן מעוברות נשתחררה השפחה ונתגיירה הנכרית וילדו חייבין בבכורה ספק אם ילדו קודם שנשתחררה ונתגיירה אם לאו פטור הבא אחר נפלים שיצא ראשו חי כגון שמעוברת תאומים אחד נפל ואחד כלו לו חדשיו והוציא הנפל ראשו חי ואחר כך החזירו ואח"כ יצא אחיו השני שהוא בן קיימא אינו בכור לפדיון מפני הנפל שהוציא ראשו תחילה וכן בן ט' שיצא ראשו מת הבא אחריו אינו בכור וכן המפלת כמין בהמה היה ועוף שחצי פרצוף פניהם דומה לצורת אדם או סנדל או שליא או שפיר מרוקם או שיצא הולד מחותך אברים אברים הנולד אחר כל אלו אינו בכור לפדיון אבל בן שמונה שהוציא ראשו מת והמפלת שפיר מלא גוונים או מלא מים או דם והמפלת כמין דגים שקצים ורמשים והמפלת ליום מ' הנולד אחר כל אלו בכור לפדיון: יוצא דופן והבא אחריו דרך רחם שניהם אינן בכור לפדיון מי שלא בכרה אשתו וילדה זכר ונקבה אינו נותן לכהן כלום דשמא נקבה יצאה ראשונה ילדה ב' זכרים נותן לכהן ה' סלעים מת אחד מהן תוך ל' יום אין לכהן כלום דשמא הבכור מת כתב הרמב"ם מת האב קודם שפדאן בין מת תוך ל' יום או לאחד ל' יום והבנים קיימין נותן בין שניהן חמשה סלעים אפי' חלקו כבר הנכסים ואינו נראה כן בגמרא אלא אם מת האב תוך ל' יום אפילו לא חלקו פטורין ואם מת לאחר שלשים יום אפי' חלקו חייבין שתי נשיו שלא בכרו וילדו ב' זכרים ונתערבו נותן י' סלעים לכהן מת אחד מהן תוך ל' יום והוא כבר נתן פדיונו אם לכהן אחד נתן יחזיר לו חמשה סלעים ואם לשנים נתן אין שום אחד מחזיר לו שכל אחד יאמר אני תופס בשביל החי ילדו זכר ונקבה או ב' זכרים ונקבה נותן חמשה סלעים לכהן ואם מת אחד מהזכרים תוך ל' יום אינו נותן לכהן כלום ילדו ב' נקבות וזכר או ב' נקבות וב' זכרים אין לכהן כלום אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו ב' זכרים נותן לכהן חמשה סלעים ואם מת אחד מהם תוך שלשים יום אין לכהן כלום ואם מת האב בין שניהם נותנין חמשה סלעים זכר ונקבה או ב' זכרים ונקבה אין לכהן כלום ב' נשים של ב' אנשים שלא בכרו וילדו זכרים ונתערבו נותן כל אחד ה' סלעים לכהן מת אחד מהן תוך ל' יום אם לכהן אחד נתנו יכתבו הרשאה זה לזה ויוציאו ממנו ה' סלעים אבל בלא הרשאה אין שום אחד יכול להוציא ממנו כלום שיאמר לכל אחד בנך החי ואם לשנים נתנו אין יכולין להוציא מהן כלום ילדו זכר ונקבה או ב' זכרים ומת אחד מהם האבות פטורין והבן חייב לפדות את עצמו וכן מבכרת שלא שהתה אחר בעלה שלשה חדשים וילדה ספק בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון האבות פטורין והבן חייב לפדות את עצמו ילדו ב' נקבות וזכר או ב' זכרים ונקבה אין לכהן כלום אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו ב' זכרים זה שלא בכרה אשתו נותן ה' סלעים זכר ונקבה אין לכהן כלום וכתב הרמב"ם שאם ילדו ב' זכרים ונקבה נותן חמשה סלעים כיון שאינו נפטר אלא בשתי ספיקות אם ילדה אשתו זכר חייב ואם ילדה זכר ונקבה חייב אא"כ יצאה הנקבה ראשונה והואיל והדבר רחוק חייב ע"כ ואיני מבין דבריו שגם אינו מתחייב אלא בשתי ספיקות שמא ילדה אשתו נקבה ואם ילדה זכר ונקבה פטור אא"כ יצא הזכר תחילה כיון דאיכא למימר הכי והכי אין מוציאין מן הספק: